עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בת 14
מחפשת מקום שקט להתחבא בו מהמלחמות הלא פוסקות
התחלתי לכתוב מאז שאני זוכרת את עצמי
נהנהת לצועק את הדעה שלי מגג העולם
שונאת להיות ולחשוב כמו כולם
כאן כדי לפלוט את הכעס הבלתי פוסק על החיים עצמם , על החברים ,ההורים המורים והעולם
חברים
broken girlSpace girlEllyסהר שיריםAnastasiaSeaJoy
אחת שיודעתGermionaאופירwolf heartbeautiful.scarits just me .
sunshineעדן וקטורנערת הגורלIM ALedyaGemini
מסע להשלמת המטרות שלי
והיום אני בן אדם חזק יותר
09/12/2018 17:37
love myself
אני מניחה שאני חייבת כמה הסברים כי פשוט נעלמתי וזה לא כי הפסקתי לכתוב פשוט הפסקתי לפרסם כתבתי הכל במחברות מסודרות עם תאריכים קרה כל כך הרבה בזמן הזה שלא כתבתי פה מאיפה להתחיל, משפט טיפשי הרי זה די ברור שאני אתחיל מהתחלה 
טוב אז כמה ימים אחרי שהעליתי את הפסוט האחרון טסתי לדודה שלי לנקות טיפה את הראש היא גרה בשוויץ ככה ששקט לא חסר שם ישבתי שם שעות ופשוט נשמתי עמוק ונרגעתי אחרי שחזרתי התחלתי להתנתק מחלק מהאנשים שפגעו בי אבל עדיין אני בקשר עם רובם זה תהליך 
התחלתי לקבל את עצמי, התחלתי להסתכל במראה ולאוהב את מי שנמצא שם מולי, התחלתי להבין שזה בסדר שיש לי פגמים,התחלתי לראות את הצדדים הטובים שיש בי והופתעתי לגלות שיש בי חשבתי שהגילוים האלה יגרמו לחלק מהתכונות שלי להיעלם שאני לא אהיה אותו אדם כמו פעם אבל טעיתי אני אותו בן אדם בדיוק רק עם פחות כאב שיושב לו בתוך הלב, אבל עדיין יש כאב ואני עדיין מסתירה את הרגשות שלי ואני עדיין לא אני במיליון אחוזים אפילו לא בשישים אחוזים אבל אני אגיע לזה פשוט יקח לי קצת זמן אני רק בת 14 עוד מעט 15 יש לי עוד הרבה זמן ,אולי יכול להיות, אני התחלתי לחיות בשביל עצמי ולא בשביל אחרים התחלתי להגשים חלומות ולהשיג מטרות אבל אני נשארת עם רגלים על הקרקע אני מעריכה את מי שנמצא לידי כי בעוד רגע זה יכול להשתנות 
אני מודה על כל דקה שהייתי למטה זה הפך אותי להיות מי שאני היום.
והיום אני בן אדם חזק יותר
עבר חודש מאז שהעלתי את הפוסט האחרון וקרה כל כך הרבה בזמן הזה מקווה שהרווחים בין הפוסטים יהיו של כמה ימים או שעות ולא של חודשים כי האמתי שזה היה חסר לי
3 תגובות
זה הכל, קצת שקט זה החלום
09/11/2018 22:13
love myself

אני שותקת, יש לי כל כך הרבה מחשבות בראש ואני פשוט משותקת

אני רוצה להגיד את מה שאני מרגישה אבל המילים לא מצליחות לצאת

הם נשארות בפנים, הם עורכות קרובת בפנים, הם נלחמות מתנגדות ופוגעות בפנים

ומבחוץ, מבחוץ יש חיוך טיפשי , יש צחוק רגעי מבחוץ אני בן אדם ומבפנים איןשום דבר

מבחוץ אני חיה ומבפנים מרגישה מתה ...

מה? מה הבעיה שלי בלשתף, כשזה מול המקלדת או הדף זה כל כך קל כשאני יודעתשזה לא מיועד לאף אחד זה כזה פשוט , המילים יוצאת לבד ויש להן יותר משמעות ממה שהיהלהן אי פעם , אז נו..

מה הבעיה, פעם הבאה פשוט נכתוב את השם של הנמען

"רק תחתמי לי כאן וכאן

ומיד נמצא לבעיה הגדרה

מיד נמצאה לה פתרון או אינספור עצות שלא קרובות לגבול ההיגיון

מיד נמצא לך פתרון מחשבתי , מעשי זה פחות

אל תדאג יש הרבה מה לעשות

אולי זה לא יתאים לך לגבולות או שתצרכי לשנות את הדעות או לאבד קצת עקרונות

אבל זה פתרון ותזכירי לדברים שאמרתי לך תיצמדי

ואם את רוצה שזה יעבור תזכרי

שאני פה, אבל אני פה רק אם תשתני אז אני פה ואת שם ובסוף  ניהיה אחד ליד השני

אני אעזור אני אתן עצות ואת תעשי את מה שאת עושה אבל זה לא כל כך  טוב אז תשתני

קצת ועוד קצת ועוד קצת ועוד קצת ועוד קצת ועוד קצת ועוד קצת ועוד קצת ועודקצת

ואז כשכבר לא תזהי את עצמך בראי ההצקות יפסקו"

או ואז ההצקות יפסקו, ואז יהיה לך מנוחה כשלא תהיי את אלא מישהי אחרת  שמסתכלת במראה

מי הבטיח דבר כזה טיפשי , מי הגאון שעלה על זה שמתישהו יהיה בסדר הוא בטחעבר הרבה  אבל לא עבר הכל הוא לא עבר  על כל דבר ודבר , הוא לא בחן כל ענין לחוד הוא פשוט קבע עובדה יהיה בסדר מתי? אין תשובה

אז פאק איט עם השקר הזה תזרקו אותו לפח ותמצאו משהו פחות מאולץ כי להגיד יהיה בסדר זה פשוט כי להגיד משהו מחשבתי זה פשוט , ומעשי זה לא יקרה לעולם כי הקולותהאלה תמיד יהיו שם

מה ציפתן אה? שאני אשתנה?, שאני אהפוך להיות כמו כולם?  זה לא יקרה

שאני אוותר? כבר וויתרתי מזמן , ויתרתי על לנסות להילחם על לנסות להתקבל לחברות, ויתרתי על לנסות לקרב בין חברות מי שהיה איתי שהיה ומי שלא שיעזוב , מי שאמיתי שיישארומי שמזויף...

מי שמזויף כנראה אדאג שאפול ,זאת הבעיה אה?!, פתאום כל העולם נסגר בפניך

זאת הבעיה אתה  עסוק כל כך באנשיםשיוצאים  שאתה לא שם לב לחבר שנכנס  וצועד צעדים זעירים  כדי להתקרב , כדי לחבק כדי לחבר את חתיכות הלבהשבור .

כדי להסביר לך...

כדי להסביר לך שאתה לא כלום..

אם כל האהבה שלי לכתיבה אם כל האהבה שלי לעובדה שאף אחד לא רואה אותי בוכהכי זה מול מסך לפעמים אני מקווה שכל הווצאפ, אינסטגרם טלפון כל הדברים שמעסיקים אותנו היום כל הדברים שמעניקים להם"כוחות" לגרום לאנשים לבכות פשוט ייעלמו..

פשוט להיעלם, להיעלם להיות עדיין קיים פשוט שאף לא ישם לב.

להיות לבד אבל מבחירה ואז אתה לא רואה את זה כמשהו רע

כי אתה רוצה להיעלם , להיעלם בשביל קצת שקט

זה הכל, קצת שקט זה החלום

2 תגובות
הטקסט הזה די בלי נושא מרכזי
04/11/2018 20:27
love myself
יש לכן שני מצבים 
מצב ראשון: זה כשאני עוברת לידכם את משתתקות בשניה,
או מחליפות נושא כיאלו לפני שניה לא צעקתן את זה בקולי קולות
כיאלו זה כואב פחות אם אני לא אשמע את זה אלא אראה את זה באינסטגרם
כיאלו אני לא מודעת לזה כבר,לעובדה שאתן מעדיפות לעשות מסיבות הפתעה בלעדי
לעובדה שאתן מארגנות מפגשים,ו"שוכחות" להזמין
והכי עצוב אתן חושבות שאני עד כדי כך טיפשה כדי להאמין
מצב שני:זה כשאני עוברת לידכם ואתן מגבירות את הקול
מנסות לעשות מזה סיפור גדול
מנסות לראות אם זה מזיז לי
העובדה שפשוט לא מזמינים אותי
העובדה שפשוט לא רוצים אותי 
ואני מצטערת להיות זאתי שאומרת את זה אבל אם הייתי מרגישה שיש משהו ששווה לדבר איתכן עליו הייתי מדברת
בכיתה ז דיברתי כי חברה שלי נפגעה מזה שעשיתן מפגש כל הבנות ולא הזמתן אותי אותה ועוד ילדה
בכיתה ח דיברתי כי 2 חברות שלי נפגעו מזה שחגגתן מסיבות הפתעה לכל הבנות בכיתה לא הזמנתן אותנו לאף אחת מהמסיבות ולא עשיתן להן מסיבת הפתעה..
אם להיות אמיתית אני לא מבינה מה ההתלבות סביב יום הולדת,כולה יום,יום רגיל כמו כל הימים בשנה
אתן פשוט אוהבים את הצומי הזה שאתן נמצאות במרכז וכולם מתרכזים בכם וזה מובן
מי לא רוצה שהוא יהיה במרכז? 
אה כן אני...
אני לא רוצה להיות במרכז כי לא מגיע לי להיות במרכז
אני לא חושבת שהעובדה שביום מסיום שזה היום שנולדתי בו אני צריכה להיות במרכז
בתכלס אני לא חושבת שאני צריכה להיות במרכז באף יום בשנה
תנו לי להיעלם בשקט,בלי לשואל אותי למה אני עצובה?
או למה כבר שעה וחצי לא סיפרתי בדיחה?
אז,הגדרתם אותי כהילדה המצחיקה,או זאתי שמרימה אותכם תמיד למעלה וזה לא משהו נורא כן
אבל הבעיה היחידה היא שכבר לא בא לי לספר בדיחות
לא בא לי לברוח מהכאב דרך בדיחות
לא בא לי לברוח מהבדידיות דרך בדיחות
לא בא לי לספר בדיחות,אני בדיחה מהלכת
וזה מספיק הבדיחה הכי טובה שתראו אי פעם 
סבבה?
אני תמיד ארים אותכן למעלה אתן יודעות את זה
תמיד יהיה לי כאב בלב כשירדו לכן דמעות
ואני תמיד אנסה לעשות הכל כדי להחזיר לכן את החיוך לפנים
למה? כי ככה אני
בשניה אני שוכחת מכל מה שאני מרגישה,מה שאתן מרגישות חשוב יותר
אני,אני בסדר,אבל את לא ואני רואה את זה
כשאת שמה כל כך הרבה זמן מסכות וחיוך מזויף קל לך להבין
מי מחייך כדי לעצור את הדמעות ומי מחייך באמת
אני לא יודעת למה אבל סומכים עלי שאני אהיה שם תמיד כדי לעזור
עכשיו הבעיה העיקרית בזה,הסיבה העיקרית שבאים עלי 
כי בניגוד לרוב אני לא נותנת עצות,אין לי זכות לתת עצות
תראו אותי מה אני בכלל,לא שווה כלום לא מבינה מה עובר עליך באמת
אני לא יכולה להבין אם כמה שאני ארצה,אז למה באים 
לא יודעת,אני פשוט מקשיבה ואנשים מרגישים בנוח לפרוק
תבינו שפטו אותי כל כך הרבה פעמים בחיים שאין לי את הזכות לשפוט
הרגשתי ואני עדיין מרגישה כיאלו אני לא שווה כלום
אז יכול להיות שבעקיפין אני כן יודעת מה לעשות
אבל לרוב אני לא עושה כלום חוץ מלשתוק
אה ולנגב את הדמעות ולהחליף את הבכי בצחוק
אבל חוץ מזה זהו כלום
בתכלס לקטע הזה אין באמת פואנטה 
אין לי מושג אפילו איך הגעתי לנושאים שהגעתי אליהם
הטקסט הזה די בלי נושא מרכזי
הוא גם לא כזה חשוב,או מענין
כמו מי שכתבה אותי
1 תגובות
וייתרתי
01/11/2018 19:24
love myself
אתמול בערב ישבתי עם חברים ושמנו מוזיקה רקע כזאתי,והקטע הבא זה מה שיצא

אני מוותרת,אני מצטערת אבל אני פשוט מוותרת...
אמרתם לי בואי יהיה מגניב נשב נפתח את המוזיקה ותזרקי מילים
נפתח את המיקרופון  נקליט ופשוט תגידי את מה שעולה לך לראש 
אז הנה בלי לחשוש
אז אני פשוט אוותר,אתם יודעים אני אחזור לאחור אני אמשיך להתרגל ללא לראות אור אני אבכה והרבה
אני אפול ואפול ואפול ואפול ואפול ואפול ואפול ואפול ואפול ואפול
ואולי בסוף אני גם אקום
אולי בסוף אני אבין שהיקום לא כזה נורא
אולי בסוף יהיה מישהו שישמע את הצעקה לעזרה
אולי בסוף יהיה מישהו שאחרי שאני אבכה הוא יתן לי חיבוק אחד חזק
ויגיד שאין לי על מה 
אולי מישהו יהיה אמיתי לשניה ויעזוב את השקרים המשחקים ויסתכל לי בעיינים
ויגיד לי שזה בסדר,שזה לא עוד שקר בבקשה תבטיחו שיהיה בסדר
אני יודעת,אני יודעת מה אתם חושבים,אני לא סתם בכיינית אני לא רוצה להיות בכיינית
אני פשוט רוצה  להיות אמיתית בלי תירוצים בלי לבקש סליחה
אז בואו נשחק משחקים אה?
אמרתם שהתחלתם בהכל כי רציתם לקחת חלק מהמשחקים
אמרתם שהעולם הזה מופקר ושמזמן כבר לא קיים בו מוסר
ושמבחינתכם הכל מותר הכל בגדר המשחק כי אף אחד לא קבע איך משחקים
אף אחד לא קבע את החוקים אה?
אף אחד לא קבע בפניכם את הכללים 
אף אחד לא אמר לכם מה מותר ומה אסור
תגידו איך המצפון שלכם לא משגע אותכם
שאתם יודעים שאתם הורסים לילדים את החיים
שהמחשבות שלכם גורמות לילדים לרצות לקחת הפסקה מהחיים
תגידו איך אתם מגיבים כשאתם רואים את הדמעות של הילדים על הפנים 
כשאתם את המילים שלכם אומרים תגידו אתם לא חושבים שהגזמתם
אתם לא חושבים שמצינו את הענין כבר בגן 
שחיידיקי בנות או חיידקי בנים  עברנו בכיתה א ב
ושקראו אחד לשני לפי המראה החיצוני  זה כבר היה בג-ד
ושבכיתה ה שכבר חשבתם שהתבגרתם אז לצחוק על תחביבים
תגידו זה ימשך ככה איתכם כל החיים 
או שבסוף אתם מתבגרים
לי זה כבר לא משנה
כי כמו השם של המוזיקה ברקע 
וייתרתי,כל הניסיות האלה האלה מרגישים לא שווים
הרי גם ככה אני בסוף נופלת על הפנים
אז מה אם אני קמה באותה נקודה ונופלת
המבחן הזה קשה מידי,אוקי ואני נכשלת
אז אני מוותרת,החוקים לא השתנו
,אנשים שנמצאים קרוב עלי הם כמעט אותם האנשים
מי שבאמת נלחם עלי רחוק ממני,
מי שבאמת מבין אותי לא פה לידי ברגעים שאני נשברת פיזית
ואני עדיין אותה אחת
אותה ילדה קטנה,שהתבגרה בגיל מוקדם
אותה אחת שלמדה לשים חיוך מזויף כבר בגן
אותה אחת שנלחמת על מלחמה שהיא הפסידה בה כבר מזמן
וייתרתי

0 תגובות
הרבה זמן לא כתבתי ככה (טוב לחזור לזה)
29/10/2018 20:15
love myself
אני לא יודעת מה אני עומדת לכתוב פה
זה לא כמו תמיד שיש לי נושא וזה ברור לי מראש העניין של מה המילים שיכתבו פה
בתקופה האחרונה הכתיבה שלי השתנה זה אולי בגלל שאנשים שאני מכירה יותר מודעים לבלוג או לכתיבה שלי בכללי
אבל אני מרגישה שאני כבר לא כותבת אמיתי אז הנה עכשיו זה יקרה אני מקווה
אני אתן לידים לנוח על המקלדת ואני לא אתקן את המילים שיכתבו איך שהלב שלי רוצה
שיבטאו את מה שמתחבא,את המחשבות המוסתרות שלי את כל מה שאני שומרת לעצמי ומסתירה מהסביבה
אני פשוט מרגישה אבודה,אבודה בתוך המחשבות,הרגשות,הגדרות והתויות של החברה
אני פשוט מרגישה אבודה בין כל ההודעות,הדעות,העצות 
אני פשוט מרגישה לבד וזה מוזר כי יש לי חברים אמיתים כאלה שאני יודעת שאני אוכל לסמוך עליהם תמיד
אבל אני פשוט מרגישה לבד כיאלו חפרו לי בור ואני נופלת לתוכו ואין אף אחד שמושיט לי יד
וזה הזוי כי מנסים לעזור לי,וגם יש מצבים שעוזרים  אבל יש מצבים שלא שאני שמה את החיוך על הפנים
שאני כותבת שהכל בסדר עכשיו תוך כדי שהדמעות יורדות..
זה לא כזה פשוט לשתף,אם כמה שזה נראה קל או שמטיפים ואומרים שלשתף זה הכי חשוב
זה לא קל,זה משפיל כל כך לבוא לבן אדם שמחשיב אותך כבן אדם שמח או חזק
ולהגיד לו שאת שבורה מרוסקת שכל יום את שמה מסכה כדי שלא יראו אותך נשברת
ואני מתחרפנת,אני לא יודעת מה נסגר איתי בכלל
ועכשיו אם המחשבה הזאת שפתאום צצה מדי פעם אני בכלל 
מרגישה אבודה, אני לא מסוגלת מה אם זה רק נהיה יותר גרוע?
מה אם עכשיו זה סיוט ואחר כך זה גיהנום?
מה אם זה באמת מגיע לי?
אולי אני באמת אשמה,אולי יש לי חלק גדול במה שהם עושים
שכחו מהאולי בטוח,אני בן אדם כל כך רע ודפוק
אני לא בן אדם טוב,אמרתם שמי שעושה טוב הטוב חוזר אליו
אבל לא משנה כמה טוב אני מנסה לעשות בסוף רק רע חוזר אלי
אני סובלת בסדר ואני כבר לא זוכרת איך זה מרגיש להיות באמת אני
אני כבר לא זוכרת איך זה מרגיש להיות לא שבורה
או בלי מסכה
אני לא מצליחה להבין את זה למה את עדיין כאן
למה את ממשיכה להילחם 
אין על מה אני הפסדתי במלחמה,בקרב באיך שלא תרצו לקרוא לזה
ולא משנה מה אני מנסה לעשות זה לא משחרר
המחשבה הזאת לא עוזרת וכל המחשבות תוקפות אותי
כמה שניות לפני שאני הולכת לישון
אתם יודעים אני לא מצליחה להבין את זה
מה?! מה כבר עשיתי
אני נשמתי,צחקתי,חייכתי
וזה הספיק זה הספיק כדי שתרדו עלי
כדי שתרביצו לי כדי שתצחקו עלי
אז אולי אני לא צריכה לחייך או לצחוק
אולי אני באמת מה שאתם אומרים
אתם יודעים כל העינין הזה דפוק
הרי אמרתם שאתם יורדים עלי כי אני מי שאני
ואתם זה מי שאתם אז מה הבעיה
אני שונאת את זה 
אני שונאת את עצמי
אני פשוט כישלון
בן אדם כל כך עלוב
בלי טיפת כישרון
אני רק רוצה לחלום
אבל כנראה שאין לי את הזכות
אני רק רוצה לחיות
אבל הם אומרים לי למות
וזה פאקינג שטות
אבל לפמעים כשיש שקט 
ואני עם המוזיקה והכתיבה
אני מודה שעלתה לי המחשבה
שאולי עדיף שאני
אתם יודעים
אבל המחשבה תוך שניה נעלמה
כי שנאתי את עצמי על עצם קיומה
אבל בכל זאת אתם יודעים
אי אפשר להאשים את המחשבות שיש בפנים
אבל זה בסדר כי זה רק מחשבות
אחרי הכל אני אוהבת לחיות
אני אוהבת את החיים
אבל סמעק הם כל כך קשים
ומורכבים 
יש כל כך הרבה יופי בעולם והוא נמצא איפשהו שם
אבל עד אז אני אחפש אותו
אני אמצא אותו בסוף אני מאמינה בזה
אני מאמינה שבכל אדם יש טוב
שלכל אדם יש משמעות
שכל אדם צריך מישהו שיחבק אותו ידאג לו ויגיד לו שהכל יהיה בסדר
שזאת רק תקופה והכל יחלוף
כל אדם צריך את זה 
אבל בעינהם אני לא בן אדם
אני יצור מוזר 
כשחושבים על זה ככה זה לא כזה נורא
אתם יודעים להיות יצורה
אז מה עוד אחת מהתויות שהדיבקו עלי
עוד מילה מכל המילים שאמרו לי
אז...
תבינו בואו נצא בנימה אופטימת מהפוסט הזה
אם אני נמצאת בצד שמציקים לו אני לא במקום הכי נמוך
כי אם הם מושכים אותי למטה כנראה שהם מתחתי
אם הם חופרים לי את הבור העמוק הזה
כנראה שהם כבר בתחתית שלו
ואני כל דקה ביום מתפללת בשביל רק דבר אחד
שלכל אדם בעולם יהיה מישהו שיהיה שם בשבילו
שכל אדם בעולם יאהוב את עצמו
שכל אדם בעולם יעריך את עצמו

ובכל זאת מה עם הרגעים שאני לבד,באמת לבד
כי אין לי את האומץ לשלוח הודעה
כי אני לא רוצה להפריע לאף אחד
אז אני כותבת ומוחקת ומצטערת ומנסה שוב ונכשלת
מה אם הרגעים שאני מרגישה כל כך חסרת חשיבות בעולם

כל מה שאני יכולה להגיד מהפוסט הזה שהרבה זה לא פרקתי ככה
והייתי צריכה את זה אני מתמלאת כוחות עכשיו ואני אמשיך
אני בסוף אוהב את עצמי,אני רק מקווה שאני אמצא סיבות לזה
אני בסוף אגלה את הערך שלי,אם בכלל יש לי ערך

תודה שקראתם
3 תגובות
בואו ניהיה ממציאנים
26/10/2018 14:56
love myself
בואו ניהיה ממציאנים
בווא נמציא המצאות שישנו את העולם
רוצים יאללה
בואו נזרוק רעינות
לי יש כמה 
מה אתם אומרים על זה
בואו נמציא כפתור 
לא כפתור רגיל כפתור לכיבוי למחשבות
אתם יודעים שכשהם מתחילות להשתלט על הראש 
פשוט נקום נלחץ על כפתור וזהו שקט
בלי יותר מידי לחצים או מחשבות על איך רואים אותי
או מה חושבים עלי
או שאולי אפשר להמציא מחק למחשבות כזה
שבשניה נוכל למחוק מחשבות רעות שעוברת לנו בראש
מחשבות פוגעות
או מחק שמוחק מילים שאומרים אתם יודעים כאלה שמהדהדים לך בראש
שלא נותנים לך מנוח 
ובמקום זה נשים מילים שנותנים לך כוח

בואו נמציא דבק,כן אני יודעת שהמציאו את זה כבר
אבל בואו נמציא  דבק מיוחד כזה 
שיוכל להדביק את הלב שלך כשהוא נשבר

בואו נמציא משקפיים,כן המציאו את זה כבר
אז על אותו עיקרון רק שבמקום לראות את העולם רגיל
נוכל לבחור אם נראה רק את הטוב או את הרע
או שנוכל לדעת מתי בן אדם מזויף או אמיתי

בואו נמציא קופסא,כן כזאתי מרובעת וסגורה
עם כפתור עליה שברגע שאתה לוחץ חבר יוצא ממנה
נותן חיבוק חם ומנחם כזה שאומר הכל יהיה בסדר
וגם אם לא אני כן כדי לחבק

בואו נמציא מכשיר,שיתן לנו טריילר על אנשים
כדי שנדע אם הם באמת שווים את כל הדברים שאנחנו עושים כדי להגיע אליהם

יודעים מה עזבו ממציאים תיהיו אתם 
בזה אני לא כל כך טובה
כמו בעוד דברים
אבל זה לא כזה נורא
אז מה אם אני שבורה
או שמה מסכה
או עם חיוך טיפשי על הפנים
כשמבפנים יש צעקה חזקה
אז מה?
אני מנסה להיות הגרסא הכי טובה של עצמי
אבל אני פשוט חושבת שכבר אין כזאת
שזה לא קיים,שאין לי גרסא הכי טובה
כי אני פשוט בן אדם רע
אני לא בן אדם טוב
אני...
אני פשוט,אני פשוט לא
סליחה על הפרעה
תמשיכו כרגיל בחיים שלכם
אני אפסיק להפריע
אשמור את הרגשות בבטן
עד שזה יתפוצץ
אבכה לכרית
אפרוק למחברת
אתם מבינים?
כלומר 
סליחה על הפרעה  תמשיכו בחיים

1 תגובות
רציתם שאני אהיה כנה
19/10/2018 21:53
love myself
אני מוכנה למות
אני לא הולכת להתאבד
ואני לא רוצה לקחת לעצמי את החיים
אבל אני רק מוכנה שזה יגמר
כי אני מרגישה שאין לי בשביל מה לחיות
זה נשמע הגיוני?
מקווה שכן כי זאת האמת בלי התחכמות
אני מוקפת באנשים אבל מרגישה כל כך לבד
זה מרגיש כיאלו אין כבר סיכויים
לשקט,אני בשקט לרוב,אבל יש לי משהו לומר
אתם חייבים להפסיק לחשוב שלרדת על אנשים מעלה לכם את הגבריות
אם אתם נקראים מצטיינים עדיף להיות בינוני
זה פשוט לא אני,זה לא מרגיש אמיתי
זה משהו מצפוני,אז אולי פשוט תרדו ממני
כלומר זה לא פשוט
כי שבע שנים זה לא צחוק
זה ניהיה מעין הרגל
הרגל מבחינת שני הצדדים
אתם מוצאים עלי את העצבים
ואני שותקת יושבת בשקט
וחוטפת,מתמלאת שנאה עצמית
אני רק רוצה לפשוט
מהפנים שלי את המסכות
נמאס לי לדחוק
את כל הרגשות
אני לא רוצה יותר להסתגל
התקופה הזאתי צריכה להעלים
בבקשה אלוהים
אפשר שזה יספק כל תקופת הייסורים 
של מי חזק,מי חלש,מי צודק ומי טעה
ומי ומה ומי ומה
ומי אני בכלל?
ומה אני עושה כאן?
למי אני בכלל אחסר אם אני לא אהיה כאן?
אני רק רוצה שקט
אפשר להגיע להכרעה
גם אם זה אומר להשבית
את הרגשות והמחשבות
הרי כבר מזמן הגענו להסכמה
אז למה אתה ממשיך,לאמלל,ליילל ולקלל
מה היגיון בשני המקרים אני אסבול לכאן או לכאן
מה אני כבר יכולה לעשות מכאן
מה הדרך
למה הכל ניהיה חשוך פתאום
איפה המתג של האור
מה זה שווה בכלל,מה הערך
אני הרי לא רוצה לסבול אבל גם לא בקטע של לנקום
אני תמיד אזכור בבירור שהצקות שלי נחשבו בעיינכם כבידור
אתה לא גיבור גדול
אז אולי הגיע הזמן להגיד לך בקול
אני ויתרתי 
תעשה אם זה מה שאתה רוצה
אני מוכנה
זה לא שיש לי חשיבות
זה לא שמישהו יפגע
אם אני אמשיך להיפגע
זה הרבה יותר קשה מכל מה שהכרתי או סיפרתי
פשוט קח את כל הקטע הזה כהמלצה
רציתים שהיה אמיתית אז הנה אני כנה
הגיע הזמן לכבות
לסגור את הכל 
ולנסות ללכת לישון
תודה שקראתם לילה טוב
1 תגובות
היום האחרון...
18/10/2018 19:56
love myself
מה היה קורה אם הייתי אומרת לכם שהיום זה היום האחרון
עדיין היתם עושים את מה שעשיתם היום אתמול או שלשום
הייתם נפגשים עם אותם האנשים
הייתם אומרים את אותם הדברים
הייתם שמים את אותם המסכות
הייתם שוברים את החומות
הייתם משקרים ומזייפים חיוכים
אם היום היה היום האחרון
הייתם חיים
אבל באמת,מגשימים חלומות
עד שאתם באסיפת כוחות
הייתם יודעים לריצות או מסעות
אבל לא ארוכים כי עוד כמה שעות
ישארו פה רק גופות
אם היום היה היום האחרון
איך היום שלכם היה נראה
הייתם יושבים בבית או בוכים במיטה
ומבינים כמה טעיתם 
וכמה החיים הם לא מה שציפתם
או שהייתם קמים ויוצאים במהרה
לא משנה מה היה מתחילים בתהליך של הגשמה
תהליך של יום כמובן,כי היום זה היום האחרון
אבל חכו כן מחר יגיע אבל לא בשביל כולם
אם כל הצער איפשהוא שם בעולם מישהו מת עכשיו
עולם שלם הלך,איש אחד מלא דעות
שהיה יכול לשנות את העולם
אם היו לו מספיק כוחות
מחר יגיע אבל לא כולנו נשאר פה,
חלק ימתו,חלק יחלו,חלק יאבדו מישהו קרוב
החיים של חלקנו ישתנו
כל יום אנחנו משתנים כל בני האדם
אז בתכלס כל יום הוא היום האחרון
כי מי הבטיח שתהיה פה מחר
אתה לא מיוחד,כלומר יש בך קטעים יחודים
אבל בקטע הזה כולנו שווים
כולנו נמות בסוף
וזאת לא מחשבת דאכונית,היא אמיתית,היא עובדתית
זה יכול להיות מה שינע אותך
להיות מי שאתה

אבל חכו תמיד יש את מחר 
אה?!
לא בטוח
2 תגובות
"כשתתבגרי תביני"
18/10/2018 19:56
love myself
"כשתתבגרי תביני" התירוץ שהמבוגרים אוהבים להגיד
אבל תראו הבן אדם מתבגר או שהוא כבר התבגר 
אבל לפעמים אתם גורמים לנו להרגיש 
כיאלו אנחנו בהסגר אני רוצה משהו מאתגר
אז התשובה שלכם ש"כשתבגרי תביני" לא באמת קריטית
כי תראו אתם די גורמים לנו לקוות,שכנתבגר נדע מה לעשות
כשנגיע לבעיות זה מרגיש כיאלו אתם אומרים לנו שנמצא פתרונות
כשאני אגדל אני לא בטוחה שאני אהיה החלטית או הרפתקנית או חופשית
אתם אפילו פרק של זמן לא הגדרתם
ככה שזה יכול לקחת את כל הזמן שבעולם
אבל אין לי את כל הזמן שבעולם
אני רוצה לחיות כאן ועכשיו כיאלו מחר הוא לא מחר 
כיאלו רק היום הוא קיים כיאלו העבר הוא עבר בסדר
ומחר מחר אולי אני כבר לא אהיה חלק מהעדר מה שבאמת חשוב
זה מה שקורה עכשיו ולא מה שיקרה מחר כי מבחינה הגיונית
אם תחשבו מחר אף פעם לא באמת יגיע כלומר תמיד יש את מחר אה
ככה תירצנו כשלא היה לנו כוחות אבל מה היה קורה 
אם הייתי אומרת לכם שהיום זה היום האחרון
הייתם ממשכים לבכות על מה שאתם בוכים,
הייתם משקיעים את מעט הזמן שלכם כדי לבלות עם חברים עם ההורים
אם הייתי אומרת לכם שזה היום האחרון,
אני בטוחה שחצי מהדברים שעשיתם היום לא היו קורים
הייתם יוצאים מהבית ועושים את מה שאתם אוהבים ועכשיו תראו
מחר יגיע כלומר מחר יהיה יום שישי אבל..
אף אחד לא הבטיח שתיהיה פה מחר
אז תגידי לי רגע כשתתבגר תבין
הרי מי הבטיח לי שאני אדע מתי אתבגר והאם זה בכלל יקרה
כלומר כלום לא בטוח
יכול להיות שבסוף אני אחליט להיות כמו עלה שעף ברוח
ממקום למקום לא נעצר וכן כנראה שהוא לא יתבגר
אבל זה לא באמת משנה כלומר... איך אני אסביר
את השנים הכי יפות שלנו,
את השנים הכי יפות שהיו יכולות להיות לנו
 אנחנו מעבירים בתוך מבנה עם כיתות ומסדרונות
 ומנורות ולוחות וכיסאות ושולחנות
ומורות שצועקות על כמה שאנחנו לא מבינים
אנחנו באמת לא מבינים מה זה יעזור לי בחיים,
למה אתם לא מלמדים אותנו איך להתמודד עם דחיה,
עם תחושתת הלבד והחוסר ביטחון
למה אתם לא מלמדים להתמודד עם דיכאון 
עם רצון עז לא לקום מהמיטה,למה את זה אתם לא מלמדים אה?
הרי אל תבינו אותי לא נכון מתמטיקה ואנגלית ומדעים והיסטוריה
וכל המקצעות שאתם בוחרים ללמד חשובים אבל לא חשובים יותר
מריקוד ואומונות וכתיבה וציור 
וכל מה שילד חולם לעשות כשהוא יגדל
אז תגידו לי כאן ועכשיו מי יבטיח לנו 
שכשנגדל אז נוכל באמת לעשות דברים
מי קבע שמה שחשוב זה כמה אנחנו מקבלים 
הציוניום שמתחילים להגדיר גורמים לנו ללחצים איומים
משפיעים לנו על החיים האישים על הרגשה 
לפעמים מבחן יכול לגרום לך להרגיש כל כך טיפשה 
שאת לא מבינה ושואלת את השאלה
והם מחזירים לך במעין עקיצה
שהם הסבירו עכשיו ואיך את עדיין לא מבינה
תבינו אני מבינה את מצבכם כלומר משרד החינוך
לא הגוף שהכי מעריך אותכם,
אתם הייתים יכולים לעשות דברים מדהימים
 אם האופציות היו פתוחת בפניכם
 אם גם אותכם לא היו מעמדים במבחנים
,אם הציונים שאנחנו מקבלים 
לא היו באמת חשובים לדרגים הגובהים
 אתם בוחנים אותנו עם מבחנים
 אבל בתכלס מהם באמת שווים זה סתם מספר על הדף,
שבסוף הוא בפח או מונח על מדף
הרי הוא לא עוזר לנו לרדוף
אחרי החלומות
הוא יותר מנצף את התקוות
כל מדען יכול להגיד לכם
 שאין שני אנשים עם מוחות זהים
וכל הורה עם שני ילדים או יותר יכול לאשר שזה נכון
אז תסבירו לי בבקשה מה העיקרון
בלבחון את כולנו באותם האמצעים
כיאלו אנחנו שבלונות שחותכים איתן עוגיות
או חולצות זהות,ונותן לנו את החרא הזה של
"מידה אחת שמתאימה לכולם"
אני לא בטוחה שככה עובד העולם
תחשבו על זה ככה רופאים
אם הם היו נותנים את אותה התרופה
לכל האנשים רוב האנשים היו מתים
אז למה בלימודים כולנו מקבלים את אות הדבר בדיוק
הרשלנות החינוכית כשמורה אחת עומד מול כיתה של 40 תלמידים
כשלכל אחד מאיתנו יש יכולות שונות,תקוות שונות,קשיים שונים
,אהבות שונות,דרכי חשיבה שונות כל אחד מאיתנו קיבל מתנה שונה 
ובכל זאת מלמדים את כולנו את אותו הדבר באותו האופן
ובואו נחזור ליחס למורים
כלומר למורים יש את העבודה הכי חשובה בעולם
ובכל זאת השכר שלהם כל כך נמוך 
אני מצטערת אבל זאת שטות
ואחרי איזה עוד יש לכם את הזכות 
להתלנון אין פלא שכל ילד לא מקבל
את מה שמגיע לו
בואו ניהיה כנים בואו שניה נצא מהעמדות
ונסתכל רגע על העובגות
מורים צריכים לקבל את אותו השכר כמו של הרופאים 
כי נכון רופא יכול לעשות ניתוח לב כדי להציל חיים של בן אדם
אבל מורה מדהים אחד יכול להגיע ללב של הילד הזה ולאפשר לו לחיות באמת
מורים הם גיבורים שלרוב מאשימים אותם אבל הם לא הבעיה
הם עובדים במערכת שאין בה מספיק אופציות או זכויות
מערכי השיעור לפעמים מוכנים על ידי אנשים 
שלא העבירו שיעור פעם אחת בחיים שלהם
והם רק אובססיבים למבחנים הסטנדרטים שלהם
וחושבים ששאלות אמריקיות שלהם
יקבעו מהי הצלחה או כישלון למי יש כישרון
מי יהיה אדם יותר טוב 
המבחנים הסטנדרטים מיושנים מידי
אפילו פרדריק ג'קלי האיש שהמציא אותם 
אומר ש"המבחנים האלו גולמיים מדי לשימוש וצריך לנטוש אותם"
יכול להיות שמה שאני אומרת פה לא כולם יקבלו
אבל אני בטוחה ש...
הילדים שיודעים איך זה מרגיש להיות שווה 
כמו ה"מספיק בקושי" או ה"כמעט טוב" 
שהם קבילו במבחן
או מילדים שהטקסטים שהם כותבים אף פעם לא היו 
מספיק טובים בשביל המערכת
כי לא צייתו לתוכנית הלימודית,או שהם שכחו סימני פסיק,או שהשפה היתה נמוכה מידי
אבל כשהמערכת מסתמכת על סופרים,וכתבים
אני  נאבקת בדחף להרים גרוף עם אצבע אמה מזדקרת
ולהגיד להם אם הם בכלל יודעים ששקספיר היה האיש הראשון שקילל אמהות של אחרים
או שהוא יהיה מחדש שפת הרחוב
הקטע הזה הוא בשביל הדור שלי
הדור שמקבל את התשובות לשאלות שלו בגוגל
עוקבים אחרי הגיבורים שלהם ברשתות
מדמים את העתיד שלהם באינסטגרם
לומדים דרך היוטיוב
ומתפתחים באתרים או דרך סרטונים
שמלמדים את מה שהם באמת רוצים
אז תגידו לי בבקשה פעם אחת ולתמיד 
במה זה באמת יעזור לי בחיים?
0 תגובות
תחזור והפעם לא יהיה מי שיעצור
17/10/2018 17:24
love myself
אני עייפה,אני סובלת ופגועה
לבקש עזרה? לא,למה?
כי זה לא עיניין חשוב
והנה כל זה קורה שוב
אתם יודעים כמה פעמים
אני רוצה לשלוח הודעה
כבר כותבת הכל
עוברת דקה או שתיים
האצבע מתנדנדת בין שלח למחק
שלח,מחק,שלח,מחק
מחק!!
אות אחר אות הכל נגמר
ההודעה נמחקה 
ומבחינתם לא קרה דבר
ואני?כרגיל
עצוב שזה רגיל
הדלת נעולה
יושבת על המיטה
מוציאה עצבים על הדף
על הכרית או על הקיר
ועל עצמי
מי אני?
למה את ממשיכה להילחם עלי
למה את לא מוותרת עלי
הרי את בן אדם מדהים
למה את בוחרת להשיקע
את הכוחות שלך בלעזור לי?!
הרי אני שום דבר
בזבוז של אוויר
ואת,שיחה איתך
מזכירה לי שיש לי עדיין אנשים טובים
שבחוץ גם אם עכשיו יש סערה רעמים וברקים
יש אי שם קבוצה של אנשים עם מטריה
שיגנו עלי מפני סערה איתה
עזבו את הקבוצה 
בן אדם אחד,
שיהיה שם בשבילי לא חייב תמיד פשוט שיהיה שם
ואת כזאת
אז למה כל זאת
אני רוצה עוד,אני רוצה עוד חברת אמת
למה לא מספיקה לי אחת
למה אני כזאת טיפשה
אולי בגלל הפחד שזה יגמר
הרי הכל זמני לזה התכוון המשורר
שהוא לא אני כמובן,כי אני סתם
בשניה אחת הכל יסתיים
את גדולה,את בוגרת
את שווה יותר,את טובה יותר
אז למה את נשארת?
אני לא מפחדת מזה שזה זמני,נראה לי
אני מפחדת מזה שכשאני אפול
את לא תיהי
ואז המחשבה שלרוב נעלמת
אחרי שיחה איתך
תחזור והפעם לא יהיה מי שיעצור
0 תגובות
סגנון חדש של כתיבה (קטע די ארוך)
16/10/2018 17:19
love myself
טוב אז בואו נתחיל 
נושא די רגיל
אבל חשוב 
סיבה אחת, 
סיבה אחת 
יש לכל מה שקורה לי
סיבה אחת
והיא שאני זאת מי שאני 

אז מה יש לנו
 סיבה אחת
ו2 מילים 
שמרכיבות צירוף שאתם אוהבים
 "תתאבדי בבקשה" 
כיאלו שזאת בקשה
 די ברורה 
מה יש לכם? 
אתם מוצאים בזה 
איזשהי נחמה 
שאתם מבקשים יפה
 מבן אדם לסיים את החיים שלו

אז מה יש לנו פה
סיבה אחת 2 מילים ו3...
 אה כן 3 סוגים של תגובות למאורע 
תגובה 1: ההודעה מתקבלת
קוראת את ההודעה שותקת 
ומוציאה עצבים על הכרית 
או על עצמי
 כן אני יודעת שזה לא הפתרון 
או לא בהכרח הגינוי 
אבל ככה אני
תגובה 2:ההודעה מתקבלת
קוראת את ההודעה שותקת
שולחת הודעה
 מקבלת עצה נרגעת
 ופחות שונאת את עצמי 
עד ההודעה הבאה ,
כי לצערי זה לא תמידי
תגובה 3:ההודעה מתקבלת
קוראת את ההודעה
התקף זעם בא במהרה
מגילה של מילים נשלחות
 אבל בלי קללות
 כי צריך לדבר בהיגיון
 כדי שאני אוכל לישון 

אז מה יש לנו עד עכשיו 
סיבה אחת שתי מילים שלוש תגובות
וארבע, מה זה היה
אה כן ארבע חברות אמת
ששם כשאני צריכה עזרה
שאני יודעת שברגע האמת 
הן לא ישפטו הן יעזרו
הן לא יבקרו הן יחבקו
הן לא יכעסו הן ידאגו

אז מה יש לנו פה
סיבה אחת, שתי מילים, שלוש תגובות, ארבע חברות אמת, חמש חמש זה... 
חמש זה חמסה
חמש זה מספר ההאצבעות ביד
חמש זה הגיל 
שהתחלתי להבין 
שמבבחינת חלק גדול 
מהחברה אני שונה
בהתחלה נבהלתי מהגדרה
כי הרי כמה שונה אני כבר יכולה להיות
אין לי זנב או עיניים בגב
ואז קיבלתי בשניה אחת 
את כל האמת לפרצוף 
את כל הסיבות שניתן להגדירן
בסיבה אחת
כי את זאת מי שאת

אז מה יש לנו פה
סיבה אחת, שתי מילים, שלוש תגובות, ארבע חברות אמת, חמש זה הגיל
שש,שש זה הגיל שהתחלתי להתבגר 
שהתחלתי להסתגר בבית
ולבלות שעות ארוכות 
בקריאה בציור ובכתיבה
שש זה הגיל שהתחלתי להתבגר
מבחינה מחשבתית 
כי חשבתי שאם כבר מגדירים אותי שונה מה זה משנה מה אני עושה
אז הייתי יושבת בבית ומלמדת את עצמי דברים
כמו איך לנגן בגיטרה, או לתקן מחשבים
או הפעם ההיא שבאו להציק לך והגנתי אליך 
כי שיעמם לי בבית אז ראיתי סרטונים על הגנה עצמית בואו נעבור ישר לשבע נצא קצת מהתבנית שבע ,שבע זה מספר הילדים שהציקו לך תחילתה של החבורה, שבע,שבע ילדים שחייבים להגיד דברים מגיעלים ולהיות רעים
שבע ילדים שהתחילו את תוקפת השנאה העצמית 

אז מה יש לנו עד עכשיו
סיבה אחת, שתי מילים, שלוש תגובות 
ארבע חברות אמת, חמש הגיל שהכל התחיל 
שש הגיל שהתחלתי להתבגר, שבע ילדים 
שמונה, שמונה.... 
שמונה ההודעות ביום, המינימום כמובן
שמונה הודעות מילדים שונים 
המינימום זה שמונה
לא עבר יום בלי שקיבלתי פחות משמונה הודעות
ביום 

אז מה יש לנו עד עכשיו
סיבה אחת, שתי מילים, שלוש תגובות 
ארבע חברות אמת, חמש הגיל שהכל התחיל 
שש הגיל שהתחלתי להתבגר, שבע ילדים 
שמונה ההודעות ביום,תשע ילדים, שהתחילו להציק
אחרי שעזרתי להם
תשע ילדים 
שכל מה שעשיתי בשבילם 
אף פעם לא היה מספיק 
וכנראה שזה התחיל להציק
שלא משנה מה קורה החיוך לא יורד לי מהפנים
המסכה כמובן אבל הם לא יודעים את זה
שאני ממשיכה להגן עליהם 
ואז הגיע הסכם : "שמירה מהצקות תמורה קללות ומכות למי שנגיד לכם"
והסכמתם לא יודעת אם זה כזה ברור אבל הסכמתם
שפוטים מה? אני? אני לא אמרתי כלום
 
בואו נתקדם
סיבה אחת, שתי מילים, שלוש תגובות 
ארבע חברות אמת, חמש הגיל שהכל התחיל 
שש הגיל שהתחלתי להתבגר, שבע ילדים 
שמונה ההודעות ביום,תשע ילדים, עשר המספר האחרון,יש לי כל כך הרבה מה לכתוב על המספר אבל בכל זאת מה אני אגיד עליו עכשיו 
הרי יש לי כל כך הרבה רשימות של עשר אז מה זה יכול להיות הרי יש את הרשימה שלכם של "עשר סיבות ללמה את צריכה לשנוא את עצמך/להתאבד/להשתנות"
יש את הרשימה של חברים שלי 
"עשר סיבות ללמה את צריכה לאוהב את עצמך/להמשיך לחיות/להישאר מי שאת"
אז מה זה עשר
כיאלו זה 1 שמימנו יש 0 
אפס כמוני 
חסר משמעות
אוויר
חסר חשיבות
טוב בוא נתרכז בחיוב
הרי אמרתם לי תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה
אבל זה נראה כיאלו הכוס כולה ריקה 
או עכשיו מצאתי עשר ביטוים שאומרים לי
שלא נראים לי נכונים
כמו 
"כשתתבגרי תביני"
"תעשי טוב הטוב יחזור אליך "
"בסוף הכל יהיה בסדר"
פעם האמנתי בזה בלב שלם
אבל עכשיו זה נראה לי כמו שקר
0 תגובות
מחשבות מהזמן האחרון
15/10/2018 16:50
love myself
מנסה להבין את עצמי 
מנסה בכל כוחי
אני נמצאת בשיגעון
או שאני בכלל בדיכאון
נו 2 סיבות מתוך מיליון
"הכל יהיה בסדר"
"נו זה הולך להשתפר"
"את רק צריכה להשתחרר"
תתאבדי, תתאבדי, תתאבדי, תתאבדי
תתאבדי, תתאבדי, תתאבדי, תתאבדי
דייייייייי! 
אתם אומרים שבסוף יהיה בסדר
ואם זה עוד שקר? 
ליד ערימת השקרים שאמרנו לי
ליד "את שווה משהו"
"אנחנו אוהבים אותך"
"את חשובה לנו"
ליד "את בן אדם מדהים וטוב"
זה מבלבל כי יכול להיות שזאת האמת
לפעמים זה מרגיש כיאלו עדיף להיות למות
להתחמק מהחוסר ודאות
זה לא הפתרון אני יודעת 
אבל לפעמים האוויר מחניק
והדמעות עומדות בעיינים
המחשבות האלו חוזרות
מחשבות שאומרת "זהו! "
המילה חותכת, הרגש חותך
תראו אותנו
שופטים אנשים לפי נראות
מאמינים שיש בן אדם נחות
תסתכלו על עצמכם
השפוטים שלו
אה סליחה טעות שלי
החברים שלו
אתם חושבים שזאת בדיחה
שעליתם פה על איזה עובדה
איפה כתוב שלהיות שונה זה רע
שבת שאוהבת משחקי מחשב 
אוטומטית פחות שווה
איפה ראיתם שלהגיד למישהו להתאבד
זה נורמלי
או בגבול ההיגיון 
תכבדו כל אדם באשר הוא אדם
ואל תחשבו שאתם מיוחדים
אתם לא הולכים על המים 
או יודעים לעוף 
אתם חלק מתוך רבים של אותם אנשים 
אתם בנוים מאותם חלקיקים
 שבונים גם לי את הגוף
אז תגידו לי בבקשה 
באיזה זכות קבעתם
שאני פחות שווה
תודה

3 תגובות
למה החיים האלה חייבים להיות כאלה קשיים ):
13/10/2018 00:49
love myself
אני רוצה לבכות,אני רוצה להפסיק לסבול,אפשר אולי להפסיק להרגיש...
להפסיק להרגיש כאב,עצב,כעס,שנאה אפשר להפסיק פשוט...
אפשר שפשוט נשכח מכל זה,שכל מי שנקשרתי אליו ישכח אותי
שפשוט אני לא אהיה חשובה לאף אחד לא שזה מרגיש כיאלו אני חשובה למישהו עכשיו 
אבל בכל זאת אפשר פשוט,שתשכחו ממני,שאני אהיה בן אדם לעצמי
בלי מבטים שחודרים לנשמה,או מילות ששורטות את הלב
או דחיפות שדוחפות את הדמעות החוצה
אפשר פשוט לחיות?אפשר פשוט להיות
אתם יודעים כמו שאתם חיים למה לי לא מגיע לחיות בלי הצקות
בלי בריונית בלי שיקללו אותי או את ההורים שלי
סמעק אין לי כוח לזה יותר
אני משתגעת נמאס לי כבר 
אין לי כוחות לסבול את כל החרא הזה
את כל ההצקות האלה
בואו נודה באמת אוקי אני חלשה!! אני לא חזקה אני לא הייתי חזקה ואני אף פעם לא יהיה חזקה
אולי אני פשוט צריכה לוותר,לתת לגוף שלי ליפול לתוך החור השחור
אולי אני פשוט צריכה לשקוע בדיאכון
ואולי זה לא הפתרון
אולי הסיבה שיש אנשים שמאמינים שאני חזקה אמורים לתת לי מספיק כוח כדי להמשיך
ואולי אני פשוט טיפשה,למה? אני לא יודעת
כמו שאני לא יודעת למה אתם קוראים לי בזבוז של אוויר
או למה אתם מקללים או מציקים
דוחפים או בועטים
אני לא יודעת אוקי
אני רק יודעת שאני סובלת ושכל לילה אני בוכה עד שאני נרדמת
כיף זה לא אני מרגישה כל כך רע ולא יודעת איך לגרום לתחושה הזאת תעבור
ואם היא תעבור בכלל
אני אוהבת לחיות,אבל למה החיים האלה חייבים להיות כאלה קשיים,
אני יודעת שיש כאלה שהחיים שלהם יותר קשיים משלי אז אתם צודקים אין לי זכות להתלונן 
אבל...
סמעק שהם יתבגרו כבר
0 תגובות
אני שונאת את בית ספר,אבל לא מהסיבה שהרוב שונא.
12/10/2018 15:50
love myself
אני שונאת את בית ספר,אבל לא מהסיבה שהרוב שונא..
אני לא שונאת את בית ספר בגלל שיעורי בית,מורים לקחית הזמן,עבודות או מבחנים,הלחץ,המורים התמלידים הריבים והצעקות לא
אני שונאת את בית בספר בגלל ההשוואות,בגלל מה שהם מעבירים בין הכתיות,בין מה שהם מעבירים לתלמידות או לתלמידים
מה זה שהם גורמים לנו להרגיש פחות שווים,הם לא נותנים הזדמנויות שוות,בריקוד יפנו לבנות אבל בעזרה בסחיבה או בכללי  במשהו שמצריך אפילו מאמץ פיזי קטן ישר יפנו לבנים וכשנשאלת השאלה למה? הם עונים :"כי צריך בנים,הם חזקים",אז לא,גם בנות יכולות מי נתן לכם את הזכות להגיד  שאנחנו חזקות פחות,זין על המחקרים ועל התפתחות הגוף בא לי לעוף מהעולם ומהבית ספר החרא הזה.
באיזה זכות,אני יכולה להגיד חד וחלק שאני חזקה יותר מילדים בכיתה שלי אז למה שלי לא תיהיה אופציה לעזור למה כשזה אני או בן שאני יותר חזקה ממנו או אפילו ברמת כוח זהה לשלו,למה זה כזה ברור למערכת שיקחו אותו.
ולכל בית ספר יש את הזכות להציג לנו שיויונות.
זאת חתיכת שטות,הבית ספר אומר לחנך אותנו לקבלה ואהבה,אבל במקום זה אתם שולחים אותנו הבנות לפניה שנשב ונצייר אנחנו טובות כשאתם צריכים גזירות קישטוים או ניקיונת אבל ברגע שזה מגיעה לעזרה אחרת לסחיבה או סתם עזרה לאחראי המחשבים או אב הבית לבנות אומרים להיות בשקט יודעים מה סעמק לא רוצה להיות בשקט...
בית ספר אמור להיות מקום שאנחנו מתבגרים בו מבחינה שיכלית והתנהגותית,במהלך 12 שנים,אנחנו נמצאים ברוב הזמן בבית הספר וזה מה שמראים לנו,ואחרי זה אומרים לנו שבית ספר זה מקום בטוח או הבושליט הזה שזה כמו הבית השני שלנו,אתם אומרים לנו שהמורים ומהערכת צודקים וצריך להקשיב להם תמיד.
אז זה אומר שגם כשהם משווים ומשפלחים אנחנו צריכים לסתום ולתת להם לרמוס לנו את הכבוד,איך יהיו מדעניות ספורטאויות או ילדות עם חלומות,אם בבית ספר מראים לנו השוואות איך בן אומר להיות רקדן אם בבית ספר פונים ישר לבנות
תגידו מה נסגר איתכם תתוערו אנחנו אמורים לפרוח בבית ספר ולא ליפול לתוך חור שחור
0 תגובות
כמו שאמרתם אני רק בזבוז של אוויר
11/10/2018 22:10
love myself
מה אני כבר יכולה להגיד? 
מסתכלת על הרצפה 
המחשבה חזרה
הגוף שמוט על הרצפה
חסרת כוחות רק רוצה מנוחה 
רק לשניה להרגיע את הראש
לקבל אישור שאני יכולה להתחיל לבכות
אישור מעצמי שאני נמצאת במקום
 שלא ישפוט אותי
מה אני כבר יכולה להגיד
עבר כל כך הרבה זמן
מה אני כבר יכולה להגיד 
שלא נאמר
הרי כבר אמרתי ש.. 
וייתרתי, נפגעתי, בכיתי, שיקרתי, זיפתי חיוכים, שמתי מסכות, צחקתי באמת ובכיאלו, שמחתי,נפגשתי עם חברים,הכרתי  חברים חדשים למדתי דבר אחד או שנים על החיים
אבל בכל זאת כשאני נמצאת מולם 
מה אני כבר יכולה להגיד
כשהראש אומר לשתוק
והלב רוצה להפסיק להיפגע
והדמעות  כבר רוצות לרדת
הרי זה ברור  לפחות לעצמי
שאם במקומי הייתי מישהי אחרת
כבר מזמן הייתי נעמדת 
ואומרת להם לעזוב אותה בשקט
אבל מה אני כבר יכולה להגיד
וגם אני אגיד משהו 
מי בכלל יקשיב 
הרי כמו שאמרתם 
אני רק בזבוז של אוויר 
תודה

0 תגובות
פשוט תשכחו שקראתם את זה
09/10/2018 21:17
love myself
אפשר פשוט לוותר על מי שאני?
אפשר פשוט להתרגל אתם יודעים שכל החרא הזה יהפוך להרגל כלומר לחזור הביתה לאכול להכין שיעורים אימון לשחק אה כן שכחתי מידי דבר אחד לאחר למצוא מקום שקט מאנשים ולבכות מהודעות שפוגעות... 
אני מצטערת שאיכזבתי אותך, את אמרת שאני חזקה ויכולה אבל האמתי שאני סתם חלשה, אני סובלת וכבר אין לי כוחות אז אני נשברת,הרי אני בזבוז של אוויר, אני לא חשובה, אני סתם,אני לא שווה כלום, אני שום דבר אפילו זה לא.... 
אפשר פשוט להתעורר ויום אחד להיות רגילה אתם יודעים בעיני החברה כמובן, שאני לא אקבל מבטים ברחוב, ועצות מאנשים זרים לחלוטין, שאף אחד לא יצחק לי מול הפנים, אפשר יום אחד להיות שמחה בלי להוריד את החיוך לשניה
אני רוצה שפשוט יהיה לי יום טוב, לא מבקשת ימים מבקשת יום אחד, יום אחד שאני אפסיק לשנוא את עצמי יום אחד שאני אבין מה אני שווה אם אני שווה בכלל....
אני פשוט חשבתי פעם ולפעמים עדיין המחשבות עולות שאולי המקום היה יותר טוב בלעדי אז אולי פשוט כדאי לי ל.... 
לא לא, מחשבה דפוקה, צאי לי מהראש בבקשה, החיים הם מתנה ולא מחזירים מתנות, לא תפסיקי על תעשי את זה אני פשוט נשברת 
אוקי, סעמק על הכל החיים שלי עכשיו הם פשוט חרא, כל יום לסבול ולבכות ולשים את המסכה הקבועה ולשנוא את עצמי איתה או בלעדיה 
אני מצטערת אוקי את סמכת עלי שאני אהיה חזקה ונשברתי, אמרת שאסור לי לבכות ובכיתי סליחה
אני מנסה לעשות רק טוב, ולעזור לכמה שיותר אנשים, אבל כל דבר שבן אדם חרא כמוני נוגע בו נהרס 
אז סליחה על זה
יודעים מה פשוט תשכחו שקראתם את זה
 
0 תגובות
מי אני בכלל?
08/10/2018 21:06
love myself
"אם אני אני כי אני אני, ואם אתה אתה כי אתה אתה - אז אני אני ואתה אתה. 
אבל אם אני אני כי אתה אתה, ואם אתה אתה כי אני אני - אז אני לא אני ואתה לא אתה..."
אז מי אני בכלל?בשביל מה אני כאן?העולם הסתדר בלעדי אז למה אני כאן עכשיו?
ואם כולנו נולדנו בשביל לעשות משהו מסוים אז מה אני כבר עשיתי,למי עזרתי,במי תמכתי,
למי הקשבתי,מה כבר עשיתי...
אם להיות אמיתת לא מגיע לי חצי מהדברים ששיכים לי.. כל המותרות
הרי מי אני בכלל?
למה אני רואה בזמן שהוא לא רואה כלום
למה אני שומעת בזמן שהוא מדמיין צלילים
למה אני נושמת בזמן שהוא מחובר למכונת הנשמה
למה אני הולכת בזמן שהוא על כיסא גלגלים
למה אני יכולה להרשות לעצמי לעשות דברים שאחרים לא יכולים
ולא זה לא גורל או מזל או ואט אבר
זה הרבה יותר מעבר
כולנו נולדנו בשביל להגשים מטרה,ורובנו מתים בלי אפילו להגשים אותה
מהסיבה הפשוטה שאנחנו לא מודעים עליה
אז תנו לי להסביר,אם אתה אתה כי מישהו אחר הוא מי שהוא אז המטרה לא הושגה
לא הראת לעולם את היחודיות שבך,לכולנו יש צרכים שונים,כולנו מוגבלים באיזשהו אופן
כולנו מרגישים וחושבים ומדמיינים ורוצים שיאהבו אותנו
אז למה אתם כל כך מקשים אלינו
תבינו אני אוהבת כל אדם באשר הוא אדם
בעיקר בגלל העובדה שאני מבינה שאף אחד לא מושלם
ואם אתה עצמך אז כנראה שיש יותר מידי סיבות ללמה רוב האנשים אם לא כולם צריכים לאהוב אותך
תיהיה אתה בלי קשר לסביבה בלי קשר להגדרה של החברה
פשוט תיהיה אתה,תיהיה מיוחד,תיהיה שונה,אל תנסה להשתלב אם זה ברור שנולדת כדי לבלוט
כולנו נולדנו כדי לבלוט אחרת הינו כולנו נולדים אותו דבר
תחשבו על זה שניה,אני אולי לא מכירה אותכם אבל אני יכולה להגיד לכם כמה אתם מיוחדים
בלי באמת לראות איך אתם ניראים,אני פשוט יודעת,אני מאמינה בכם אני חושבת שאתם נראים מדהים
שאתם אנשים מדהים וטובים ובבקשה אל תתנו לחברה להגדיר את מי שאתם
תיהיו מיוחדים....
0 תגובות
אפשר שפשוט..
06/10/2018 17:53
love myself
אפשר שפשוט נשכח
שפשוט נשכח מכל הסיפור
אפשר שפשוט נחזור
נחזור להיות קטנים
שהדאגות לא היו כל כך גדולות
שהחיוך היה עולה לי הפנים כל בוקר עוד לפני שהעיינים נפקחו
שקפצתי ושיחקתי וצחקתי עם כל אחד,
שהאמנתי שהעולם הוא מקום טוב
אפשר שפשוט נשכח את כל המילים שאמרת לי עלי או על ההורים שלי 
אפשר שפשוט נשכח אני רוצה לשכוח אני רוצה לחזור לאוהב אותך
למה את עושה את זה כל כך קשה,את זוכרת שאחרי הגן הייתי רצה לידים שלך
את זוכרת שעזרתי לך בבית ואז הפרס היה "יום כיף עם סבתא"
את זוכרת אותי לפני שכל זה קרה,כשהייתי עוד תמימה
כשעוד לא עליתי לכיתה א אבל התעקשת שאני אלמד לקרוא ולכתוב,לכפול ולחלק
את זוכרת ש... את זוכרת כי אני צריכה שיזכירו לי את הדברים
את זוכרת שיום אחד פשוט התחלת או שאני פשוט התחלתי להקשיב
ואז כשהבית שלך ושל סבא כבר לא היה המקום המועדף שלי
איכשהו במשהו לא מובן בעליל הבית ספר הפך להיות המקום האוהב עלי
אני לא יודעת למה אהבתי ללמוד,אהבתי לצאת ולעזור לאב הבית,או בכללי לאנשים
ואז אתם הגעתם,החבורה,הורסי החלומות,מנצפי התקוות כן כן יש לכם הרבה כינוים בראש שלי
כי שמות יש הרבה
אתם זוכרים שבהפסקה אתם דחפתם אותי לרצפה והתאספתם סביבי כקבוצה 
וכל אחד בתורו בא עלי ואמר מילה או נתן קללה
אתם זוכרים כשניסיתי להגן על עצמי,
אתם זוכרים שנלחמתי
ואתם אתם זוכרים שהבטחתם שתיהיו לצידי לנצח נצחים שנילחם אחד בשביל השני 
רק כמה חבל שזה היה חד צדדי
אני נלחמתי,השבתי,עזרתי,תמכתי
ואתם אתם צחקתם,השפלתם ובסוף תמיד הוספתם צוחקים איתך מה יש
והיום אתם חלק מהחבורה שהם
אתם הבטחתם לי הבטוחת ופשוט הפרתם אותם בשניה
שהייתם לכם הזדמנות לעזוב אותי
ועכשיו תקופה חדשה התחילה לצערי עדיין יש את אותם הקבוצות שהיו קודם
אבל מצד שני עכשיו יש קבוצה חדשה,
חברות וחברים חדשים 
שעוזרים ומקשיבים ותומכים
אבל כמו רוב האנשים הם לא מכירים את כל הסיפור
זה לא כי אני לא רוצה לספר אותו
אני פשוט מפחדת שילכו כשישמעו
שינטשו ולא יחזרו 
וזה לא קשור לאנשים
זה עוד אחד מהפאקים שלי
מהשריטות שיש לי
אם את יכולה להבטיח לי... 
תבטיחי שאת תשאלי, 
שלא תלכי שלא תעזבי 
שלא תכעסי
,שכשאמרתי לך שאני בסדר שיקרתי, 
שלא תעזבי אותי כשתשמעי את הסיפור
שלא תשפטי אותי,
שתקבלי אותי,
שכשיקרה מצב ואני אבכה לידך את תהיי שם כדי לחבק 
שכשאני אספר לך על הקושי את לא תגידי
כמה לא בסדר יצאתי אלא תעזרי 
כשאת תראי אותי נפגעת 
את לא תשפטי 
יודעת מה סליחה אין לי זכות בכלל לבקש ממך, 
זאת חוצפה אני פשוט רוצה להיות בטוחה 
שלפני שאני שמה את המפתח לאני האמיתית מתחת לשטיח 
את לא תרוצי ותלכי כשתגלי כמה אני לא באמת אני 
שוואלה מצטערת אבל את העצב אני מסתירה במסכה של צחוק 
ושכשהדמעות מתחילות לרדת אני פתאום אצטרך ללכת לשתות
 או שפתאום אני אתחיל לצחוק ואז 
כנראה בכיתי מצחוק אני אענה כשתשאלי למה יורדת לך דמעה
תביני את חשובה לי 
אבל לפני שאני מפקידה בידך את המפתח לכניסה על אני האמיתית
 תבטחי לי שלא תיהיה כמו כולם ותלכי 
כשתראי כמה אני הרוסה מבפנים את לא תעזבי 
יודעת מה שוב סליחה, זאת לא הייתה הכוונה 
אני פשוט מודה על כל דקה שאת שם
אני פשוט מודה על כל שיחה איתך
אז תודה,
השיחות איתך הם כמו אורות בחשכה
אז שוב תודה
0 תגובות
אני...
06/10/2018 14:31
love myself
אני...
אני חושבת שאני פשוט..
אני חושבת שאני פשוט אבודה,אבודה בתוך עולם שלם שמלא באנשים שונאים
אני חושבת שאני פשוט לא מצליחה להבין מה הם רוצים או אומרים
אני חושבת שאני פשוט לא מסוגלת לקבל את העובדה שהם משקרים 
אני חושבת שאני פשוט מסכימה איתם
אני בזבוז של אוויר
זה מה שרציתם לשמוע,זאת הייתה המטרה,
הנה האורות נכבו הצגה נגמרה,וכל השחקנים ירדו מהבמה
זה מה שרציתם לראות את הדמעות אז הנה כל לילה הן יורדות
זה מה שרציתם שהאמירות שלכם יהפכו להיות האמת שלי
אז הנה כל לילה אני לא ישנה כי המחשבות האלה תוקפות אותי
זה כבר לא אתם זאת אני,אני מסתכלת במראה ופשוט שונאת את מי שמשתקפת מולי
אני שונאת את מי שאני אוקי,זה כבר לא קשור לקרב המיותר הזה שהתחלתם
זה כבר לא קשור למילים או למעשים שלכם
אני רוצה לצועק את מה שאני מרגישה אבל אני לא מצליחה 
אני רוצה להיות מסוגלת להסתכל על במראה בלי לקבל גל של שנאה עצמית
אני רוצה להיות אני וזה יספיק 
אני רוצה להפסיק להרגיש לבד,מצטערת אבל אלה הם התחושות שלי
כשאני בוכה אני בוכה לבד,וכשאני חושבת על .... אני גם לבד
כשאני מסתכלת על עצמי ושונאת את עצמי גם שם אני לבד
כשאני יושבת ומסתכלת על השמים לפנות בוקר ובוכה 
אני לבד כשאני חושבת על מה שהם חושבים אני לבד
אני מחבקת את  עצמי,אני מחזקת את עצמי
אבל זה לא באמת קורה
אני מצטערת אוקי אני צריכה להגיד תודה
ולשתוק,כי העובדה שיש שיחות איתכם בווצאפ זה מספיק
אבל לפעמים אני פשוט מוחקת את ההודעות שניה לפני שהן נשלחות 
כי אני מפחדת,אז אני מבטלת וכשאני מנסה לנהל שיחה 
עם אנשים שנמצאים בסביבה שלי זה הולך ככה
זה...
זה פשוט ש...
אני...
אני פשוט חושבת ש....
עזבו לא משנה הכל טוב
כן כן זה לא באמת חשוב לא משנה
0 תגובות
בית ספר (נושא כללי)
04/10/2018 18:51
love myself
"כשתתבגרי תבין" התירוץ שהמבוגרים אוהבים להגיד
אבל תראו הבן אדם מתבגר או שהוא כבר התבגר 
אבל לפעמים אתם גורמים לנו להרגיש 
כיאלו אנחנו בהסגר אני רוצה משהו מאתגר
אז התשובה שלכם ש"כשתבגרי תביני" לא באמת קריטית
כי תראו אתם די גורמים לנו לקוות,שכנתבגר נדע מה לעשות
כשנגיע לבעיות זה מרגיש כיאלו אתם אומרים לנו שנמצא פתרונות
כשאני אגדל אני לא בטוחה שאני אהיה החלטית או הרפתקנית או חופשית
אתם אפילו פרק של זמן לא הגדרתם
ככה שזה יכול לקחת את כל הזמן שבעולם
אבל אין לי את כל הזמן שבעולם
אני רוצה לחיות כאן ועכשיו כיאלו מחר הוא לא מחר 
כיאלו רק היום הוא קיים כיאלו העבר הוא עבר בסדר
ומחר מחר אולי אני כבר לא אהיה חלק מהעדר מה שבאמת חשוב
זה מה שקורה עכשיו ולא מה שיקרה מחר כי מבחינה הגיונית
אם תחשבו מחר אף פעם לא באמת יגיע כלומר תמיד יש את מחר אה
ככה תירצנו כשלא היה לנו כוחות אבל מה היה קורה 
אם הייתי אומרת לכם שהיום זה היום האחרון
הייתם ממשכים לבכות על מה שאתם בוכים,
הייתם משקיעים את מעט הזמן שלכם כדי לבלות עם חברים עם ההורים
אם הייתי אומרת לכם שזה היום האחרון,
אני בטוחה שחצי מהדברים שעשיתם היום לא היו קורים
הייתם יוצאים מהבית ועושים את מה שאתם אוהבים ועכשיו תראו
מחר יגיע כלומר מחר יהיה יום שישי אבל..
אף אחד לא הבטיח שתיהיה פה מחר
אז תגידי לי רגע כשתתבגר תבין
הרי מי הבטיח לי שאני אדע מתי אתבגר והאם זה בכלל יקרה
כלומר כלום לא בטוח
יכול להיות שבסוף אני אחליט להיות כמו עלה שעף ברוח
ממקום למקום לא נעצר וכן כנראה שהוא לא יתבגר
אבל זה לא באמת משנה כלומר... איך אני אסביר
את השנים הכי יפות שלנו,
את השנים הכי יפות שהיו יכולות להיות לנו
 אנחנו מעבירים בתוך מבנה עם כיתות ומסדרונות
 ומנורות ולוחות וכיסאות ושולחנות
ומורות שצועקות על כמה שאנחנו לא מבינים
אנחנו באמת לא מבינים מה זה יעזור לי בחיים,
למה אתם לא מלמדים אותנו איך להתמודד עם דחיה,
עם תחושתת הלבד והחוסר ביטחון
למה אתם לא מלמדים להתמודד עם דיכאון 
עם רצון עז לא לקום מהמיטה,למה את זה אתם לא מלמדים אה?
הרי אל תבינו אותי לא נכון מתמטיקה ואנגלית ומדעים והיסטוריה
וכל המקצעות שאתם בוחרים ללמד חשובים אבל לא חשובים יותר
מריקוד ואומונות וכתיבה וציור 
וכל מה שילד חולם לעשות כשהוא יגדל
אז תגידו לי כאן ועכשיו מי יבטיח לנו 
שכשנגדל אז נוכל באמת לעשות דברים
מי קבע שמה שחשוב זה כמה אנחנו מקבלים 
הציוניום שמתחילים להגדיר גורמים לנו ללחצים איומים
משפיעים לנו על החיים האישים על הרגשה 
לפעמים מבחן יכול לגרום לך להרגיש כל כך טיפשה 
שאת לא מבינה ושואלת את השאלה
והם מחזירים לך במעין עקיצה
שהם הסבירו עכשיו ואיך את עדיין לא מבינה
תבינו אני מבינה את מצבכם כלומר משרד החינוך
לא הגוף שהכי מעריך אותכם,
אתם הייתים יכולים לעשות דברים מדהימים
 אם האופציות היו פתוחת בפניכם
 אם גם אותכם לא היו מעמדים במבחנים
,אם הציונים שאנחנו מקבלים 
לא היו באמת חשובים לדרגים הגובהים
 אתם בוחנים אותנו עם מבחנים
 אבל בתכלס מהם באמת שווים זה סתם מספר על הדף,
שבסוף הוא בפח או מונח על מדף
הרי הוא לא עוזר לנו לרדוף
אחרי החלומות
הוא יותר מנצף את התקוות
כל מדען יכול להגיד לכם
 שאין שני אנשים עם מוחות זהים
וכל הורה עם שני ילדים או יותר יכול לאשר שזה נכון
אז תסבירו לי בבקשה מה העיקרון
בלבחון את כולנו באותם האמצעים
כיאלו אנחנו שבלונות שחותכים איתן עוגיות
או חולצות זהות,ונותן לנו את החרא הזה של
"מידה אחת שמתאימה לכולם"
אני לא בטוחה שככה עובד העולם
תחשבו על זה ככה רופאים
אם הם היו נותנים את אותה התרופה
לכל האנשים רוב האנשים היו מתים
אז למה בלימודים כולנו מקבלים את אות הדבר בדיוק
הרשלנות החינוכית כשמורה אחת עומד מול כיתה של 40 תלמידים
כשלכל אחד מאיתנו יש יכולות שונות,תקוות שונות,קשיים שונים
,אהבות שונות,דרכי חשיבה שונות כל אחד מאיתנו קיבל מתנה שונה 
ובכל זאת מלמדים את כולנו את אותו הדבר באותו האופן
ובואו נחזור ליחס למורים
כלומר למורים יש את העבודה הכי חשובה בעולם
ובכל זאת השכר שלהם כל כך נמוך 
אני מצטערת אבל זאת שטות
ואחרי איזה עוד יש לכם את הזכות 
להתלנון אין פלא שכל ילד לא מקבל
את מה שמגיע לו
בואו ניהיה כנים בואו שניה נצא מהעמדות
ונסתכל רגע על העובגות
מורים צריכים לקבל את אותו השכר כמו של הרופאים 
כי נכון רופא יכול לעשות ניתוח לב כדי להציל חיים של בן אדם
אבל מורה מדהים אחד יכול להגיע ללב של הילד הזה ולאפשר לו לחיות באמת
מורים הם גיבורים שלרוב מאשימים אותם אבל הם לא הבעיה
הם עובדים במערכת שאין בה מספיק אופציות או זכויות
מערכי השיעור לפעמים מוכנים על ידי אנשים 
שלא העבירו שיעור פעם אחת בחיים שלהם
והם רק אובססיבים למבחנים הסטנדרטים שלהם
וחושבים ששאלות אמריקיות שלהם
יקבעו מהי הצלחה או כישלון למי יש כישרון
מי יהיה אדם יותר טוב 
המבחנים הסטנדרטים מיושנים מידי
אפילו פרדריק ג'קלי האיש שהמציא אותם 
אומר ש"המבחנים האלו גולמיים מדי לשימוש וצריך לנטוש אותם"
יכול להיות שמה שאני אומרת פה לא כולם יקבלו
אבל אני בטוחה ש...
הילדים שיודעים איך זה מרגיש להיות שווה 
כמו ה"מספיק בקושי" או ה"כמעט טוב" 
שהם קבילו במבחן
או מילדים שהטקסטים שהם כותבים אף פעם לא היו 
מספיק טובים בשביל המערכת
כי לא צייתו לתוכנית הלימודית,או שהם שכחו סימני פסיק,או שהשפה היתה נמוכה מידי
אבל כשהמערכת מסתמכת על סופרים,וכתבים
אני  נאבקת בדחף להרים גרוף עם אצבע אמה מזדקרת
ולהגיד להם אם הם בכלל יודעים ששקספיר היה האיש הראשון שקילל אמהות של אחרים
או שהוא יהיה מחדש שפת הרחוב
הקטע הזה הוא בשביל הדור שלי
הדור שמקבל את התשובות לשאלות שלו בגוגל
עוקבים אחרי הגיבורים שלהם ברשתות
מדמים את העתיד שלהם באינסטגרם
לומדים דרך היוטיוב
ומתפתחים באתרים או דרך סרטונים
שמלמדים את מה שהם באמת רוצים
אז תגידו לי בבקשה פעם אחת ולתמיד 
במה זה באמת יעזור לי בחיים? 

1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
10 המשפטים האוהבים עלי
1."אם איבדת משהו,אבל מצאת את עצמך ניצחת"
2."להיות חזק זה להמשיך לרוץ גם כשאין לאן"
3."זה לא שאנשים מפסיקים לרדוף אחרי חלומות מפני שהם מזדקנים,הם מזדקנים מפני שהם מפסיקים לרדוף אחרי חלומות"
4."תלמד מאתמול,תחייה את היון,ותקווה למחר"
5."החיים הם כמו פאזל! אל תבזבזו את הזמן בניסיון להכניס אנשים למקומות שהם לא מתאימים."
6."הראש שלך הוא הכלי שלך. תלמד להיות המנהל שלו במקום להיות העבד שלו"
7."אפילו כוכבים אינם יכולים לזהור בלי החושך"
8."אני רוצה לתת השראהה לאנשים. אנהי רוצה שמישהו יסתכל עלי ויגיד לי :בזכותך אני לא ויתרתי."
9."הכלא הכי גדול שאנשים חיים בו הוא הפחד ממה שאנשים אחרים חושבים עליהם."
10."הטילו ספק בפחדים שלכם,לא בחלומות שלכם"