עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בת 14
מחפשת מקום שקט להתחבא בו מהמלחמות הלא פוסקות
התחלתי לכתוב מאז שאני זוכרת את עצמי
נהנהת לצועק את הדעה שלי מגג העולם
שונאת להיות ולחשוב כמו כולם
כאן כדי לפלוט את הכעס הבלתי פוסק על החיים עצמם , על החברים ,ההורים המורים והעולם
חברים
Space girlEllyסהר שיריםAnastasiaSeaJoyאחת שיודעת
Germionaאופירwolf heartbeautiful.scarits just me .sunshine
עדן וקטורנערת הגורלIM ALedyaGemini
מסע להשלמת המטרות שלי
רציתם שאני אהיה כנה
19/10/2018 21:53
love myself
אני מוכנה למות
אני לא הולכת להתאבד
ואני לא רוצה לקחת לעצמי את החיים
אבל אני רק מוכנה שזה יגמר
כי אני מרגישה שאין לי בשביל מה לחיות
זה נשמע הגיוני?
מקווה שכן כי זאת האמת בלי התחכמות
אני מוקפת באנשים אבל מרגישה כל כך לבד
זה מרגיש כיאלו אין כבר סיכויים
לשקט,אני בשקט לרוב,אבל יש לי משהו לומר
אתם חייבים להפסיק לחשוב שלרדת על אנשים מעלה לכם את הגבריות
אם אתם נקראים מצטיינים עדיף להיות בינוני
זה פשוט לא אני,זה לא מרגיש אמיתי
זה משהו מצפוני,אז אולי פשוט תרדו ממני
כלומר זה לא פשוט
כי שבע שנים זה לא צחוק
זה ניהיה מעין הרגל
הרגל מבחינת שני הצדדים
אתם מוצאים עלי את העצבים
ואני שותקת יושבת בשקט
וחוטפת,מתמלאת שנאה עצמית
אני רק רוצה לפשוט
מהפנים שלי את המסכות
נמאס לי לדחוק
את כל הרגשות
אני לא רוצה יותר להסתגל
התקופה הזאתי צריכה להעלים
בבקשה אלוהים
אפשר שזה יספק כל תקופת הייסורים 
של מי חזק,מי חלש,מי צודק ומי טעה
ומי ומה ומי ומה
ומי אני בכלל?
ומה אני עושה כאן?
למי אני בכלל אחסר אם אני לא אהיה כאן?
אני רק רוצה שקט
אפשר להגיע להכרעה
גם אם זה אומר להשבית
את הרגשות והמחשבות
הרי כבר מזמן הגענו להסכמה
אז למה אתה ממשיך,לאמלל,ליילל ולקלל
מה היגיון בשני המקרים אני אסבול לכאן או לכאן
מה אני כבר יכולה לעשות מכאן
מה הדרך
למה הכל ניהיה חשוך פתאום
איפה המתג של האור
מה זה שווה בכלל,מה הערך
אני הרי לא רוצה לסבול אבל גם לא בקטע של לנקום
אני תמיד אזכור בבירור שהצקות שלי נחשבו בעיינכם כבידור
אתה לא גיבור גדול
אז אולי הגיע הזמן להגיד לך בקול
אני ויתרתי 
תעשה אם זה מה שאתה רוצה
אני מוכנה
זה לא שיש לי חשיבות
זה לא שמישהו יפגע
אם אני אמשיך להיפגע
זה הרבה יותר קשה מכל מה שהכרתי או סיפרתי
פשוט קח את כל הקטע הזה כהמלצה
רציתים שהיה אמיתית אז הנה אני כנה
הגיע הזמן לכבות
לסגור את הכל 
ולנסות ללכת לישון
תודה שקראתם לילה טוב
1 תגובות
היום האחרון...
18/10/2018 19:56
love myself
מה היה קורה אם הייתי אומרת לכם שהיום זה היום האחרון
עדיין היתם עושים את מה שעשיתם היום אתמול או שלשום
הייתם נפגשים עם אותם האנשים
הייתם אומרים את אותם הדברים
הייתם שמים את אותם המסכות
הייתם שוברים את החומות
הייתם משקרים ומזייפים חיוכים
אם היום היה היום האחרון
הייתם חיים
אבל באמת,מגשימים חלומות
עד שאתם באסיפת כוחות
הייתם יודעים לריצות או מסעות
אבל לא ארוכים כי עוד כמה שעות
ישארו פה רק גופות
אם היום היה היום האחרון
איך היום שלכם היה נראה
הייתם יושבים בבית או בוכים במיטה
ומבינים כמה טעיתם 
וכמה החיים הם לא מה שציפתם
או שהייתם קמים ויוצאים במהרה
לא משנה מה היה מתחילים בתהליך של הגשמה
תהליך של יום כמובן,כי היום זה היום האחרון
אבל חכו כן מחר יגיע אבל לא בשביל כולם
אם כל הצער איפשהוא שם בעולם מישהו מת עכשיו
עולם שלם הלך,איש אחד מלא דעות
שהיה יכול לשנות את העולם
אם היו לו מספיק כוחות
מחר יגיע אבל לא כולנו נשאר פה,
חלק ימתו,חלק יחלו,חלק יאבדו מישהו קרוב
החיים של חלקנו ישתנו
כל יום אנחנו משתנים כל בני האדם
אז בתכלס כל יום הוא היום האחרון
כי מי הבטיח שתהיה פה מחר
אתה לא מיוחד,כלומר יש בך קטעים יחודים
אבל בקטע הזה כולנו שווים
כולנו נמות בסוף
וזאת לא מחשבת דאכונית,היא אמיתית,היא עובדתית
זה יכול להיות מה שינע אותך
להיות מי שאתה

אבל חכו תמיד יש את מחר 
אה?!
לא בטוח
2 תגובות
"כשתתבגרי תביני"
18/10/2018 19:56
love myself
"כשתתבגרי תביני" התירוץ שהמבוגרים אוהבים להגיד
אבל תראו הבן אדם מתבגר או שהוא כבר התבגר 
אבל לפעמים אתם גורמים לנו להרגיש 
כיאלו אנחנו בהסגר אני רוצה משהו מאתגר
אז התשובה שלכם ש"כשתבגרי תביני" לא באמת קריטית
כי תראו אתם די גורמים לנו לקוות,שכנתבגר נדע מה לעשות
כשנגיע לבעיות זה מרגיש כיאלו אתם אומרים לנו שנמצא פתרונות
כשאני אגדל אני לא בטוחה שאני אהיה החלטית או הרפתקנית או חופשית
אתם אפילו פרק של זמן לא הגדרתם
ככה שזה יכול לקחת את כל הזמן שבעולם
אבל אין לי את כל הזמן שבעולם
אני רוצה לחיות כאן ועכשיו כיאלו מחר הוא לא מחר 
כיאלו רק היום הוא קיים כיאלו העבר הוא עבר בסדר
ומחר מחר אולי אני כבר לא אהיה חלק מהעדר מה שבאמת חשוב
זה מה שקורה עכשיו ולא מה שיקרה מחר כי מבחינה הגיונית
אם תחשבו מחר אף פעם לא באמת יגיע כלומר תמיד יש את מחר אה
ככה תירצנו כשלא היה לנו כוחות אבל מה היה קורה 
אם הייתי אומרת לכם שהיום זה היום האחרון
הייתם ממשכים לבכות על מה שאתם בוכים,
הייתם משקיעים את מעט הזמן שלכם כדי לבלות עם חברים עם ההורים
אם הייתי אומרת לכם שזה היום האחרון,
אני בטוחה שחצי מהדברים שעשיתם היום לא היו קורים
הייתם יוצאים מהבית ועושים את מה שאתם אוהבים ועכשיו תראו
מחר יגיע כלומר מחר יהיה יום שישי אבל..
אף אחד לא הבטיח שתיהיה פה מחר
אז תגידי לי רגע כשתתבגר תבין
הרי מי הבטיח לי שאני אדע מתי אתבגר והאם זה בכלל יקרה
כלומר כלום לא בטוח
יכול להיות שבסוף אני אחליט להיות כמו עלה שעף ברוח
ממקום למקום לא נעצר וכן כנראה שהוא לא יתבגר
אבל זה לא באמת משנה כלומר... איך אני אסביר
את השנים הכי יפות שלנו,
את השנים הכי יפות שהיו יכולות להיות לנו
 אנחנו מעבירים בתוך מבנה עם כיתות ומסדרונות
 ומנורות ולוחות וכיסאות ושולחנות
ומורות שצועקות על כמה שאנחנו לא מבינים
אנחנו באמת לא מבינים מה זה יעזור לי בחיים,
למה אתם לא מלמדים אותנו איך להתמודד עם דחיה,
עם תחושתת הלבד והחוסר ביטחון
למה אתם לא מלמדים להתמודד עם דיכאון 
עם רצון עז לא לקום מהמיטה,למה את זה אתם לא מלמדים אה?
הרי אל תבינו אותי לא נכון מתמטיקה ואנגלית ומדעים והיסטוריה
וכל המקצעות שאתם בוחרים ללמד חשובים אבל לא חשובים יותר
מריקוד ואומונות וכתיבה וציור 
וכל מה שילד חולם לעשות כשהוא יגדל
אז תגידו לי כאן ועכשיו מי יבטיח לנו 
שכשנגדל אז נוכל באמת לעשות דברים
מי קבע שמה שחשוב זה כמה אנחנו מקבלים 
הציוניום שמתחילים להגדיר גורמים לנו ללחצים איומים
משפיעים לנו על החיים האישים על הרגשה 
לפעמים מבחן יכול לגרום לך להרגיש כל כך טיפשה 
שאת לא מבינה ושואלת את השאלה
והם מחזירים לך במעין עקיצה
שהם הסבירו עכשיו ואיך את עדיין לא מבינה
תבינו אני מבינה את מצבכם כלומר משרד החינוך
לא הגוף שהכי מעריך אותכם,
אתם הייתים יכולים לעשות דברים מדהימים
 אם האופציות היו פתוחת בפניכם
 אם גם אותכם לא היו מעמדים במבחנים
,אם הציונים שאנחנו מקבלים 
לא היו באמת חשובים לדרגים הגובהים
 אתם בוחנים אותנו עם מבחנים
 אבל בתכלס מהם באמת שווים זה סתם מספר על הדף,
שבסוף הוא בפח או מונח על מדף
הרי הוא לא עוזר לנו לרדוף
אחרי החלומות
הוא יותר מנצף את התקוות
כל מדען יכול להגיד לכם
 שאין שני אנשים עם מוחות זהים
וכל הורה עם שני ילדים או יותר יכול לאשר שזה נכון
אז תסבירו לי בבקשה מה העיקרון
בלבחון את כולנו באותם האמצעים
כיאלו אנחנו שבלונות שחותכים איתן עוגיות
או חולצות זהות,ונותן לנו את החרא הזה של
"מידה אחת שמתאימה לכולם"
אני לא בטוחה שככה עובד העולם
תחשבו על זה ככה רופאים
אם הם היו נותנים את אותה התרופה
לכל האנשים רוב האנשים היו מתים
אז למה בלימודים כולנו מקבלים את אות הדבר בדיוק
הרשלנות החינוכית כשמורה אחת עומד מול כיתה של 40 תלמידים
כשלכל אחד מאיתנו יש יכולות שונות,תקוות שונות,קשיים שונים
,אהבות שונות,דרכי חשיבה שונות כל אחד מאיתנו קיבל מתנה שונה 
ובכל זאת מלמדים את כולנו את אותו הדבר באותו האופן
ובואו נחזור ליחס למורים
כלומר למורים יש את העבודה הכי חשובה בעולם
ובכל זאת השכר שלהם כל כך נמוך 
אני מצטערת אבל זאת שטות
ואחרי איזה עוד יש לכם את הזכות 
להתלנון אין פלא שכל ילד לא מקבל
את מה שמגיע לו
בואו ניהיה כנים בואו שניה נצא מהעמדות
ונסתכל רגע על העובגות
מורים צריכים לקבל את אותו השכר כמו של הרופאים 
כי נכון רופא יכול לעשות ניתוח לב כדי להציל חיים של בן אדם
אבל מורה מדהים אחד יכול להגיע ללב של הילד הזה ולאפשר לו לחיות באמת
מורים הם גיבורים שלרוב מאשימים אותם אבל הם לא הבעיה
הם עובדים במערכת שאין בה מספיק אופציות או זכויות
מערכי השיעור לפעמים מוכנים על ידי אנשים 
שלא העבירו שיעור פעם אחת בחיים שלהם
והם רק אובססיבים למבחנים הסטנדרטים שלהם
וחושבים ששאלות אמריקיות שלהם
יקבעו מהי הצלחה או כישלון למי יש כישרון
מי יהיה אדם יותר טוב 
המבחנים הסטנדרטים מיושנים מידי
אפילו פרדריק ג'קלי האיש שהמציא אותם 
אומר ש"המבחנים האלו גולמיים מדי לשימוש וצריך לנטוש אותם"
יכול להיות שמה שאני אומרת פה לא כולם יקבלו
אבל אני בטוחה ש...
הילדים שיודעים איך זה מרגיש להיות שווה 
כמו ה"מספיק בקושי" או ה"כמעט טוב" 
שהם קבילו במבחן
או מילדים שהטקסטים שהם כותבים אף פעם לא היו 
מספיק טובים בשביל המערכת
כי לא צייתו לתוכנית הלימודית,או שהם שכחו סימני פסיק,או שהשפה היתה נמוכה מידי
אבל כשהמערכת מסתמכת על סופרים,וכתבים
אני  נאבקת בדחף להרים גרוף עם אצבע אמה מזדקרת
ולהגיד להם אם הם בכלל יודעים ששקספיר היה האיש הראשון שקילל אמהות של אחרים
או שהוא יהיה מחדש שפת הרחוב
הקטע הזה הוא בשביל הדור שלי
הדור שמקבל את התשובות לשאלות שלו בגוגל
עוקבים אחרי הגיבורים שלהם ברשתות
מדמים את העתיד שלהם באינסטגרם
לומדים דרך היוטיוב
ומתפתחים באתרים או דרך סרטונים
שמלמדים את מה שהם באמת רוצים
אז תגידו לי בבקשה פעם אחת ולתמיד 
במה זה באמת יעזור לי בחיים?
0 תגובות
תחזור והפעם לא יהיה מי שיעצור
17/10/2018 17:24
love myself
אני עייפה,אני סובלת ופגועה
לבקש עזרה? לא,למה?
כי זה לא עיניין חשוב
והנה כל זה קורה שוב
אתם יודעים כמה פעמים
אני רוצה לשלוח הודעה
כבר כותבת הכל
עוברת דקה או שתיים
האצבע מתנדנדת בין שלח למחק
שלח,מחק,שלח,מחק
מחק!!
אות אחר אות הכל נגמר
ההודעה נמחקה 
ומבחינתם לא קרה דבר
ואני?כרגיל
עצוב שזה רגיל
הדלת נעולה
יושבת על המיטה
מוציאה עצבים על הדף
על הכרית או על הקיר
ועל עצמי
מי אני?
למה את ממשיכה להילחם עלי
למה את לא מוותרת עלי
הרי את בן אדם מדהים
למה את בוחרת להשיקע
את הכוחות שלך בלעזור לי?!
הרי אני שום דבר
בזבוז של אוויר
ואת,שיחה איתך
מזכירה לי שיש לי עדיין אנשים טובים
שבחוץ גם אם עכשיו יש סערה רעמים וברקים
יש אי שם קבוצה של אנשים עם מטריה
שיגנו עלי מפני סערה איתה
עזבו את הקבוצה 
בן אדם אחד,
שיהיה שם בשבילי לא חייב תמיד פשוט שיהיה שם
ואת כזאת
אז למה כל זאת
אני רוצה עוד,אני רוצה עוד חברת אמת
למה לא מספיקה לי אחת
למה אני כזאת טיפשה
אולי בגלל הפחד שזה יגמר
הרי הכל זמני לזה התכוון המשורר
שהוא לא אני כמובן,כי אני סתם
בשניה אחת הכל יסתיים
את גדולה,את בוגרת
את שווה יותר,את טובה יותר
אז למה את נשארת?
אני לא מפחדת מזה שזה זמני,נראה לי
אני מפחדת מזה שכשאני אפול
את לא תיהי
ואז המחשבה שלרוב נעלמת
אחרי שיחה איתך
תחזור והפעם לא יהיה מי שיעצור
0 תגובות
סגנון חדש של כתיבה (קטע די ארוך)
16/10/2018 17:19
love myself
טוב אז בואו נתחיל 
נושא די רגיל
אבל חשוב 
סיבה אחת, 
סיבה אחת 
יש לכל מה שקורה לי
סיבה אחת
והיא שאני זאת מי שאני 

אז מה יש לנו
 סיבה אחת
ו2 מילים 
שמרכיבות צירוף שאתם אוהבים
 "תתאבדי בבקשה" 
כיאלו שזאת בקשה
 די ברורה 
מה יש לכם? 
אתם מוצאים בזה 
איזשהי נחמה 
שאתם מבקשים יפה
 מבן אדם לסיים את החיים שלו

אז מה יש לנו פה
סיבה אחת 2 מילים ו3...
 אה כן 3 סוגים של תגובות למאורע 
תגובה 1: ההודעה מתקבלת
קוראת את ההודעה שותקת 
ומוציאה עצבים על הכרית 
או על עצמי
 כן אני יודעת שזה לא הפתרון 
או לא בהכרח הגינוי 
אבל ככה אני
תגובה 2:ההודעה מתקבלת
קוראת את ההודעה שותקת
שולחת הודעה
 מקבלת עצה נרגעת
 ופחות שונאת את עצמי 
עד ההודעה הבאה ,
כי לצערי זה לא תמידי
תגובה 3:ההודעה מתקבלת
קוראת את ההודעה
התקף זעם בא במהרה
מגילה של מילים נשלחות
 אבל בלי קללות
 כי צריך לדבר בהיגיון
 כדי שאני אוכל לישון 

אז מה יש לנו עד עכשיו 
סיבה אחת שתי מילים שלוש תגובות
וארבע, מה זה היה
אה כן ארבע חברות אמת
ששם כשאני צריכה עזרה
שאני יודעת שברגע האמת 
הן לא ישפטו הן יעזרו
הן לא יבקרו הן יחבקו
הן לא יכעסו הן ידאגו

אז מה יש לנו פה
סיבה אחת, שתי מילים, שלוש תגובות, ארבע חברות אמת, חמש חמש זה... 
חמש זה חמסה
חמש זה מספר ההאצבעות ביד
חמש זה הגיל 
שהתחלתי להבין 
שמבבחינת חלק גדול 
מהחברה אני שונה
בהתחלה נבהלתי מהגדרה
כי הרי כמה שונה אני כבר יכולה להיות
אין לי זנב או עיניים בגב
ואז קיבלתי בשניה אחת 
את כל האמת לפרצוף 
את כל הסיבות שניתן להגדירן
בסיבה אחת
כי את זאת מי שאת

אז מה יש לנו פה
סיבה אחת, שתי מילים, שלוש תגובות, ארבע חברות אמת, חמש זה הגיל
שש,שש זה הגיל שהתחלתי להתבגר 
שהתחלתי להסתגר בבית
ולבלות שעות ארוכות 
בקריאה בציור ובכתיבה
שש זה הגיל שהתחלתי להתבגר
מבחינה מחשבתית 
כי חשבתי שאם כבר מגדירים אותי שונה מה זה משנה מה אני עושה
אז הייתי יושבת בבית ומלמדת את עצמי דברים
כמו איך לנגן בגיטרה, או לתקן מחשבים
או הפעם ההיא שבאו להציק לך והגנתי אליך 
כי שיעמם לי בבית אז ראיתי סרטונים על הגנה עצמית בואו נעבור ישר לשבע נצא קצת מהתבנית שבע ,שבע זה מספר הילדים שהציקו לך תחילתה של החבורה, שבע,שבע ילדים שחייבים להגיד דברים מגיעלים ולהיות רעים
שבע ילדים שהתחילו את תוקפת השנאה העצמית 

אז מה יש לנו עד עכשיו
סיבה אחת, שתי מילים, שלוש תגובות 
ארבע חברות אמת, חמש הגיל שהכל התחיל 
שש הגיל שהתחלתי להתבגר, שבע ילדים 
שמונה, שמונה.... 
שמונה ההודעות ביום, המינימום כמובן
שמונה הודעות מילדים שונים 
המינימום זה שמונה
לא עבר יום בלי שקיבלתי פחות משמונה הודעות
ביום 

אז מה יש לנו עד עכשיו
סיבה אחת, שתי מילים, שלוש תגובות 
ארבע חברות אמת, חמש הגיל שהכל התחיל 
שש הגיל שהתחלתי להתבגר, שבע ילדים 
שמונה ההודעות ביום,תשע ילדים, שהתחילו להציק
אחרי שעזרתי להם
תשע ילדים 
שכל מה שעשיתי בשבילם 
אף פעם לא היה מספיק 
וכנראה שזה התחיל להציק
שלא משנה מה קורה החיוך לא יורד לי מהפנים
המסכה כמובן אבל הם לא יודעים את זה
שאני ממשיכה להגן עליהם 
ואז הגיע הסכם : "שמירה מהצקות תמורה קללות ומכות למי שנגיד לכם"
והסכמתם לא יודעת אם זה כזה ברור אבל הסכמתם
שפוטים מה? אני? אני לא אמרתי כלום
 
בואו נתקדם
סיבה אחת, שתי מילים, שלוש תגובות 
ארבע חברות אמת, חמש הגיל שהכל התחיל 
שש הגיל שהתחלתי להתבגר, שבע ילדים 
שמונה ההודעות ביום,תשע ילדים, עשר המספר האחרון,יש לי כל כך הרבה מה לכתוב על המספר אבל בכל זאת מה אני אגיד עליו עכשיו 
הרי יש לי כל כך הרבה רשימות של עשר אז מה זה יכול להיות הרי יש את הרשימה שלכם של "עשר סיבות ללמה את צריכה לשנוא את עצמך/להתאבד/להשתנות"
יש את הרשימה של חברים שלי 
"עשר סיבות ללמה את צריכה לאוהב את עצמך/להמשיך לחיות/להישאר מי שאת"
אז מה זה עשר
כיאלו זה 1 שמימנו יש 0 
אפס כמוני 
חסר משמעות
אוויר
חסר חשיבות
טוב בוא נתרכז בחיוב
הרי אמרתם לי תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה
אבל זה נראה כיאלו הכוס כולה ריקה 
או עכשיו מצאתי עשר ביטוים שאומרים לי
שלא נראים לי נכונים
כמו 
"כשתתבגרי תביני"
"תעשי טוב הטוב יחזור אליך "
"בסוף הכל יהיה בסדר"
פעם האמנתי בזה בלב שלם
אבל עכשיו זה נראה לי כמו שקר
0 תגובות
מחשבות מהזמן האחרון
15/10/2018 16:50
love myself
מנסה להבין את עצמי 
מנסה בכל כוחי
אני נמצאת בשיגעון
או שאני בכלל בדיכאון
נו 2 סיבות מתוך מיליון
"הכל יהיה בסדר"
"נו זה הולך להשתפר"
"את רק צריכה להשתחרר"
תתאבדי, תתאבדי, תתאבדי, תתאבדי
תתאבדי, תתאבדי, תתאבדי, תתאבדי
דייייייייי! 
אתם אומרים שבסוף יהיה בסדר
ואם זה עוד שקר? 
ליד ערימת השקרים שאמרנו לי
ליד "את שווה משהו"
"אנחנו אוהבים אותך"
"את חשובה לנו"
ליד "את בן אדם מדהים וטוב"
זה מבלבל כי יכול להיות שזאת האמת
לפעמים זה מרגיש כיאלו עדיף להיות למות
להתחמק מהחוסר ודאות
זה לא הפתרון אני יודעת 
אבל לפעמים האוויר מחניק
והדמעות עומדות בעיינים
המחשבות האלו חוזרות
מחשבות שאומרת "זהו! "
המילה חותכת, הרגש חותך
תראו אותנו
שופטים אנשים לפי נראות
מאמינים שיש בן אדם נחות
תסתכלו על עצמכם
השפוטים שלו
אה סליחה טעות שלי
החברים שלו
אתם חושבים שזאת בדיחה
שעליתם פה על איזה עובדה
איפה כתוב שלהיות שונה זה רע
שבת שאוהבת משחקי מחשב 
אוטומטית פחות שווה
איפה ראיתם שלהגיד למישהו להתאבד
זה נורמלי
או בגבול ההיגיון 
תכבדו כל אדם באשר הוא אדם
ואל תחשבו שאתם מיוחדים
אתם לא הולכים על המים 
או יודעים לעוף 
אתם חלק מתוך רבים של אותם אנשים 
אתם בנוים מאותם חלקיקים
 שבונים גם לי את הגוף
אז תגידו לי בבקשה 
באיזה זכות קבעתם
שאני פחות שווה
תודה

3 תגובות
למה החיים האלה חייבים להיות כאלה קשיים ):
13/10/2018 00:49
love myself
אני רוצה לבכות,אני רוצה להפסיק לסבול,אפשר אולי להפסיק להרגיש...
להפסיק להרגיש כאב,עצב,כעס,שנאה אפשר להפסיק פשוט...
אפשר שפשוט נשכח מכל זה,שכל מי שנקשרתי אליו ישכח אותי
שפשוט אני לא אהיה חשובה לאף אחד לא שזה מרגיש כיאלו אני חשובה למישהו עכשיו 
אבל בכל זאת אפשר פשוט,שתשכחו ממני,שאני אהיה בן אדם לעצמי
בלי מבטים שחודרים לנשמה,או מילות ששורטות את הלב
או דחיפות שדוחפות את הדמעות החוצה
אפשר פשוט לחיות?אפשר פשוט להיות
אתם יודעים כמו שאתם חיים למה לי לא מגיע לחיות בלי הצקות
בלי בריונית בלי שיקללו אותי או את ההורים שלי
סמעק אין לי כוח לזה יותר
אני משתגעת נמאס לי כבר 
אין לי כוחות לסבול את כל החרא הזה
את כל ההצקות האלה
בואו נודה באמת אוקי אני חלשה!! אני לא חזקה אני לא הייתי חזקה ואני אף פעם לא יהיה חזקה
אולי אני פשוט צריכה לוותר,לתת לגוף שלי ליפול לתוך החור השחור
אולי אני פשוט צריכה לשקוע בדיאכון
ואולי זה לא הפתרון
אולי הסיבה שיש אנשים שמאמינים שאני חזקה אמורים לתת לי מספיק כוח כדי להמשיך
ואולי אני פשוט טיפשה,למה? אני לא יודעת
כמו שאני לא יודעת למה אתם קוראים לי בזבוז של אוויר
או למה אתם מקללים או מציקים
דוחפים או בועטים
אני לא יודעת אוקי
אני רק יודעת שאני סובלת ושכל לילה אני בוכה עד שאני נרדמת
כיף זה לא אני מרגישה כל כך רע ולא יודעת איך לגרום לתחושה הזאת תעבור
ואם היא תעבור בכלל
אני אוהבת לחיות,אבל למה החיים האלה חייבים להיות כאלה קשיים,
אני יודעת שיש כאלה שהחיים שלהם יותר קשיים משלי אז אתם צודקים אין לי זכות להתלונן 
אבל...
סמעק שהם יתבגרו כבר
0 תגובות
אני שונאת את בית ספר,אבל לא מהסיבה שהרוב שונא.
12/10/2018 15:50
love myself
אני שונאת את בית ספר,אבל לא מהסיבה שהרוב שונא..
אני לא שונאת את בית ספר בגלל שיעורי בית,מורים לקחית הזמן,עבודות או מבחנים,הלחץ,המורים התמלידים הריבים והצעקות לא
אני שונאת את בית בספר בגלל ההשוואות,בגלל מה שהם מעבירים בין הכתיות,בין מה שהם מעבירים לתלמידות או לתלמידים
מה זה שהם גורמים לנו להרגיש פחות שווים,הם לא נותנים הזדמנויות שוות,בריקוד יפנו לבנות אבל בעזרה בסחיבה או בכללי  במשהו שמצריך אפילו מאמץ פיזי קטן ישר יפנו לבנים וכשנשאלת השאלה למה? הם עונים :"כי צריך בנים,הם חזקים",אז לא,גם בנות יכולות מי נתן לכם את הזכות להגיד  שאנחנו חזקות פחות,זין על המחקרים ועל התפתחות הגוף בא לי לעוף מהעולם ומהבית ספר החרא הזה.
באיזה זכות,אני יכולה להגיד חד וחלק שאני חזקה יותר מילדים בכיתה שלי אז למה שלי לא תיהיה אופציה לעזור למה כשזה אני או בן שאני יותר חזקה ממנו או אפילו ברמת כוח זהה לשלו,למה זה כזה ברור למערכת שיקחו אותו.
ולכל בית ספר יש את הזכות להציג לנו שיויונות.
זאת חתיכת שטות,הבית ספר אומר לחנך אותנו לקבלה ואהבה,אבל במקום זה אתם שולחים אותנו הבנות לפניה שנשב ונצייר אנחנו טובות כשאתם צריכים גזירות קישטוים או ניקיונת אבל ברגע שזה מגיעה לעזרה אחרת לסחיבה או סתם עזרה לאחראי המחשבים או אב הבית לבנות אומרים להיות בשקט יודעים מה סעמק לא רוצה להיות בשקט...
בית ספר אמור להיות מקום שאנחנו מתבגרים בו מבחינה שיכלית והתנהגותית,במהלך 12 שנים,אנחנו נמצאים ברוב הזמן בבית הספר וזה מה שמראים לנו,ואחרי זה אומרים לנו שבית ספר זה מקום בטוח או הבושליט הזה שזה כמו הבית השני שלנו,אתם אומרים לנו שהמורים ומהערכת צודקים וצריך להקשיב להם תמיד.
אז זה אומר שגם כשהם משווים ומשפלחים אנחנו צריכים לסתום ולתת להם לרמוס לנו את הכבוד,איך יהיו מדעניות ספורטאויות או ילדות עם חלומות,אם בבית ספר מראים לנו השוואות איך בן אומר להיות רקדן אם בבית ספר פונים ישר לבנות
תגידו מה נסגר איתכם תתוערו אנחנו אמורים לפרוח בבית ספר ולא ליפול לתוך חור שחור
0 תגובות
כמו שאמרתם אני רק בזבוז של אוויר
11/10/2018 22:10
love myself
מה אני כבר יכולה להגיד? 
מסתכלת על הרצפה 
המחשבה חזרה
הגוף שמוט על הרצפה
חסרת כוחות רק רוצה מנוחה 
רק לשניה להרגיע את הראש
לקבל אישור שאני יכולה להתחיל לבכות
אישור מעצמי שאני נמצאת במקום
 שלא ישפוט אותי
מה אני כבר יכולה להגיד
עבר כל כך הרבה זמן
מה אני כבר יכולה להגיד 
שלא נאמר
הרי כבר אמרתי ש.. 
וייתרתי, נפגעתי, בכיתי, שיקרתי, זיפתי חיוכים, שמתי מסכות, צחקתי באמת ובכיאלו, שמחתי,נפגשתי עם חברים,הכרתי  חברים חדשים למדתי דבר אחד או שנים על החיים
אבל בכל זאת כשאני נמצאת מולם 
מה אני כבר יכולה להגיד
כשהראש אומר לשתוק
והלב רוצה להפסיק להיפגע
והדמעות  כבר רוצות לרדת
הרי זה ברור  לפחות לעצמי
שאם במקומי הייתי מישהי אחרת
כבר מזמן הייתי נעמדת 
ואומרת להם לעזוב אותה בשקט
אבל מה אני כבר יכולה להגיד
וגם אני אגיד משהו 
מי בכלל יקשיב 
הרי כמו שאמרתם 
אני רק בזבוז של אוויר 
תודה

0 תגובות
פשוט תשכחו שקראתם את זה
09/10/2018 21:17
love myself
אפשר פשוט לוותר על מי שאני?
אפשר פשוט להתרגל אתם יודעים שכל החרא הזה יהפוך להרגל כלומר לחזור הביתה לאכול להכין שיעורים אימון לשחק אה כן שכחתי מידי דבר אחד לאחר למצוא מקום שקט מאנשים ולבכות מהודעות שפוגעות... 
אני מצטערת שאיכזבתי אותך, את אמרת שאני חזקה ויכולה אבל האמתי שאני סתם חלשה, אני סובלת וכבר אין לי כוחות אז אני נשברת,הרי אני בזבוז של אוויר, אני לא חשובה, אני סתם,אני לא שווה כלום, אני שום דבר אפילו זה לא.... 
אפשר פשוט להתעורר ויום אחד להיות רגילה אתם יודעים בעיני החברה כמובן, שאני לא אקבל מבטים ברחוב, ועצות מאנשים זרים לחלוטין, שאף אחד לא יצחק לי מול הפנים, אפשר יום אחד להיות שמחה בלי להוריד את החיוך לשניה
אני רוצה שפשוט יהיה לי יום טוב, לא מבקשת ימים מבקשת יום אחד, יום אחד שאני אפסיק לשנוא את עצמי יום אחד שאני אבין מה אני שווה אם אני שווה בכלל....
אני פשוט חשבתי פעם ולפעמים עדיין המחשבות עולות שאולי המקום היה יותר טוב בלעדי אז אולי פשוט כדאי לי ל.... 
לא לא, מחשבה דפוקה, צאי לי מהראש בבקשה, החיים הם מתנה ולא מחזירים מתנות, לא תפסיקי על תעשי את זה אני פשוט נשברת 
אוקי, סעמק על הכל החיים שלי עכשיו הם פשוט חרא, כל יום לסבול ולבכות ולשים את המסכה הקבועה ולשנוא את עצמי איתה או בלעדיה 
אני מצטערת אוקי את סמכת עלי שאני אהיה חזקה ונשברתי, אמרת שאסור לי לבכות ובכיתי סליחה
אני מנסה לעשות רק טוב, ולעזור לכמה שיותר אנשים, אבל כל דבר שבן אדם חרא כמוני נוגע בו נהרס 
אז סליחה על זה
יודעים מה פשוט תשכחו שקראתם את זה
 
0 תגובות
מי אני בכלל?
08/10/2018 21:06
love myself
"אם אני אני כי אני אני, ואם אתה אתה כי אתה אתה - אז אני אני ואתה אתה. 
אבל אם אני אני כי אתה אתה, ואם אתה אתה כי אני אני - אז אני לא אני ואתה לא אתה..."
אז מי אני בכלל?בשביל מה אני כאן?העולם הסתדר בלעדי אז למה אני כאן עכשיו?
ואם כולנו נולדנו בשביל לעשות משהו מסוים אז מה אני כבר עשיתי,למי עזרתי,במי תמכתי,
למי הקשבתי,מה כבר עשיתי...
אם להיות אמיתת לא מגיע לי חצי מהדברים ששיכים לי.. כל המותרות
הרי מי אני בכלל?
למה אני רואה בזמן שהוא לא רואה כלום
למה אני שומעת בזמן שהוא מדמיין צלילים
למה אני נושמת בזמן שהוא מחובר למכונת הנשמה
למה אני הולכת בזמן שהוא על כיסא גלגלים
למה אני יכולה להרשות לעצמי לעשות דברים שאחרים לא יכולים
ולא זה לא גורל או מזל או ואט אבר
זה הרבה יותר מעבר
כולנו נולדנו בשביל להגשים מטרה,ורובנו מתים בלי אפילו להגשים אותה
מהסיבה הפשוטה שאנחנו לא מודעים עליה
אז תנו לי להסביר,אם אתה אתה כי מישהו אחר הוא מי שהוא אז המטרה לא הושגה
לא הראת לעולם את היחודיות שבך,לכולנו יש צרכים שונים,כולנו מוגבלים באיזשהו אופן
כולנו מרגישים וחושבים ומדמיינים ורוצים שיאהבו אותנו
אז למה אתם כל כך מקשים אלינו
תבינו אני אוהבת כל אדם באשר הוא אדם
בעיקר בגלל העובדה שאני מבינה שאף אחד לא מושלם
ואם אתה עצמך אז כנראה שיש יותר מידי סיבות ללמה רוב האנשים אם לא כולם צריכים לאהוב אותך
תיהיה אתה בלי קשר לסביבה בלי קשר להגדרה של החברה
פשוט תיהיה אתה,תיהיה מיוחד,תיהיה שונה,אל תנסה להשתלב אם זה ברור שנולדת כדי לבלוט
כולנו נולדנו כדי לבלוט אחרת הינו כולנו נולדים אותו דבר
תחשבו על זה שניה,אני אולי לא מכירה אותכם אבל אני יכולה להגיד לכם כמה אתם מיוחדים
בלי באמת לראות איך אתם ניראים,אני פשוט יודעת,אני מאמינה בכם אני חושבת שאתם נראים מדהים
שאתם אנשים מדהים וטובים ובבקשה אל תתנו לחברה להגדיר את מי שאתם
תיהיו מיוחדים....
0 תגובות
אפשר שפשוט..
06/10/2018 17:53
love myself
אפשר שפשוט נשכח
שפשוט נשכח מכל הסיפור
אפשר שפשוט נחזור
נחזור להיות קטנים
שהדאגות לא היו כל כך גדולות
שהחיוך היה עולה לי הפנים כל בוקר עוד לפני שהעיינים נפקחו
שקפצתי ושיחקתי וצחקתי עם כל אחד,
שהאמנתי שהעולם הוא מקום טוב
אפשר שפשוט נשכח את כל המילים שאמרת לי עלי או על ההורים שלי 
אפשר שפשוט נשכח אני רוצה לשכוח אני רוצה לחזור לאוהב אותך
למה את עושה את זה כל כך קשה,את זוכרת שאחרי הגן הייתי רצה לידים שלך
את זוכרת שעזרתי לך בבית ואז הפרס היה "יום כיף עם סבתא"
את זוכרת אותי לפני שכל זה קרה,כשהייתי עוד תמימה
כשעוד לא עליתי לכיתה א אבל התעקשת שאני אלמד לקרוא ולכתוב,לכפול ולחלק
את זוכרת ש... את זוכרת כי אני צריכה שיזכירו לי את הדברים
את זוכרת שיום אחד פשוט התחלת או שאני פשוט התחלתי להקשיב
ואז כשהבית שלך ושל סבא כבר לא היה המקום המועדף שלי
איכשהו במשהו לא מובן בעליל הבית ספר הפך להיות המקום האוהב עלי
אני לא יודעת למה אהבתי ללמוד,אהבתי לצאת ולעזור לאב הבית,או בכללי לאנשים
ואז אתם הגעתם,החבורה,הורסי החלומות,מנצפי התקוות כן כן יש לכם הרבה כינוים בראש שלי
כי שמות יש הרבה
אתם זוכרים שבהפסקה אתם דחפתם אותי לרצפה והתאספתם סביבי כקבוצה 
וכל אחד בתורו בא עלי ואמר מילה או נתן קללה
אתם זוכרים כשניסיתי להגן על עצמי,
אתם זוכרים שנלחמתי
ואתם אתם זוכרים שהבטחתם שתיהיו לצידי לנצח נצחים שנילחם אחד בשביל השני 
רק כמה חבל שזה היה חד צדדי
אני נלחמתי,השבתי,עזרתי,תמכתי
ואתם אתם צחקתם,השפלתם ובסוף תמיד הוספתם צוחקים איתך מה יש
והיום אתם חלק מהחבורה שהם
אתם הבטחתם לי הבטוחת ופשוט הפרתם אותם בשניה
שהייתם לכם הזדמנות לעזוב אותי
ועכשיו תקופה חדשה התחילה לצערי עדיין יש את אותם הקבוצות שהיו קודם
אבל מצד שני עכשיו יש קבוצה חדשה,
חברות וחברים חדשים 
שעוזרים ומקשיבים ותומכים
אבל כמו רוב האנשים הם לא מכירים את כל הסיפור
זה לא כי אני לא רוצה לספר אותו
אני פשוט מפחדת שילכו כשישמעו
שינטשו ולא יחזרו 
וזה לא קשור לאנשים
זה עוד אחד מהפאקים שלי
מהשריטות שיש לי
אם את יכולה להבטיח לי... 
תבטיחי שאת תשאלי, 
שלא תלכי שלא תעזבי 
שלא תכעסי
,שכשאמרתי לך שאני בסדר שיקרתי, 
שלא תעזבי אותי כשתשמעי את הסיפור
שלא תשפטי אותי,
שתקבלי אותי,
שכשיקרה מצב ואני אבכה לידך את תהיי שם כדי לחבק 
שכשאני אספר לך על הקושי את לא תגידי
כמה לא בסדר יצאתי אלא תעזרי 
כשאת תראי אותי נפגעת 
את לא תשפטי 
יודעת מה סליחה אין לי זכות בכלל לבקש ממך, 
זאת חוצפה אני פשוט רוצה להיות בטוחה 
שלפני שאני שמה את המפתח לאני האמיתית מתחת לשטיח 
את לא תרוצי ותלכי כשתגלי כמה אני לא באמת אני 
שוואלה מצטערת אבל את העצב אני מסתירה במסכה של צחוק 
ושכשהדמעות מתחילות לרדת אני פתאום אצטרך ללכת לשתות
 או שפתאום אני אתחיל לצחוק ואז 
כנראה בכיתי מצחוק אני אענה כשתשאלי למה יורדת לך דמעה
תביני את חשובה לי 
אבל לפני שאני מפקידה בידך את המפתח לכניסה על אני האמיתית
 תבטחי לי שלא תיהיה כמו כולם ותלכי 
כשתראי כמה אני הרוסה מבפנים את לא תעזבי 
יודעת מה שוב סליחה, זאת לא הייתה הכוונה 
אני פשוט מודה על כל דקה שאת שם
אני פשוט מודה על כל שיחה איתך
אז תודה,
השיחות איתך הם כמו אורות בחשכה
אז שוב תודה
0 תגובות
אני...
06/10/2018 14:31
love myself
אני...
אני חושבת שאני פשוט..
אני חושבת שאני פשוט אבודה,אבודה בתוך עולם שלם שמלא באנשים שונאים
אני חושבת שאני פשוט לא מצליחה להבין מה הם רוצים או אומרים
אני חושבת שאני פשוט לא מסוגלת לקבל את העובדה שהם משקרים 
אני חושבת שאני פשוט מסכימה איתם
אני בזבוז של אוויר
זה מה שרציתם לשמוע,זאת הייתה המטרה,
הנה האורות נכבו הצגה נגמרה,וכל השחקנים ירדו מהבמה
זה מה שרציתם לראות את הדמעות אז הנה כל לילה הן יורדות
זה מה שרציתם שהאמירות שלכם יהפכו להיות האמת שלי
אז הנה כל לילה אני לא ישנה כי המחשבות האלה תוקפות אותי
זה כבר לא אתם זאת אני,אני מסתכלת במראה ופשוט שונאת את מי שמשתקפת מולי
אני שונאת את מי שאני אוקי,זה כבר לא קשור לקרב המיותר הזה שהתחלתם
זה כבר לא קשור למילים או למעשים שלכם
אני רוצה לצועק את מה שאני מרגישה אבל אני לא מצליחה 
אני רוצה להיות מסוגלת להסתכל על במראה בלי לקבל גל של שנאה עצמית
אני רוצה להיות אני וזה יספיק 
אני רוצה להפסיק להרגיש לבד,מצטערת אבל אלה הם התחושות שלי
כשאני בוכה אני בוכה לבד,וכשאני חושבת על .... אני גם לבד
כשאני מסתכלת על עצמי ושונאת את עצמי גם שם אני לבד
כשאני יושבת ומסתכלת על השמים לפנות בוקר ובוכה 
אני לבד כשאני חושבת על מה שהם חושבים אני לבד
אני מחבקת את  עצמי,אני מחזקת את עצמי
אבל זה לא באמת קורה
אני מצטערת אוקי אני צריכה להגיד תודה
ולשתוק,כי העובדה שיש שיחות איתכם בווצאפ זה מספיק
אבל לפעמים אני פשוט מוחקת את ההודעות שניה לפני שהן נשלחות 
כי אני מפחדת,אז אני מבטלת וכשאני מנסה לנהל שיחה 
עם אנשים שנמצאים בסביבה שלי זה הולך ככה
זה...
זה פשוט ש...
אני...
אני פשוט חושבת ש....
עזבו לא משנה הכל טוב
כן כן זה לא באמת חשוב לא משנה
0 תגובות
בית ספר (נושא כללי)
04/10/2018 18:51
love myself
"כשתתבגרי תבין" התירוץ שהמבוגרים אוהבים להגיד
אבל תראו הבן אדם מתבגר או שהוא כבר התבגר 
אבל לפעמים אתם גורמים לנו להרגיש 
כיאלו אנחנו בהסגר אני רוצה משהו מאתגר
אז התשובה שלכם ש"כשתבגרי תביני" לא באמת קריטית
כי תראו אתם די גורמים לנו לקוות,שכנתבגר נדע מה לעשות
כשנגיע לבעיות זה מרגיש כיאלו אתם אומרים לנו שנמצא פתרונות
כשאני אגדל אני לא בטוחה שאני אהיה החלטית או הרפתקנית או חופשית
אתם אפילו פרק של זמן לא הגדרתם
ככה שזה יכול לקחת את כל הזמן שבעולם
אבל אין לי את כל הזמן שבעולם
אני רוצה לחיות כאן ועכשיו כיאלו מחר הוא לא מחר 
כיאלו רק היום הוא קיים כיאלו העבר הוא עבר בסדר
ומחר מחר אולי אני כבר לא אהיה חלק מהעדר מה שבאמת חשוב
זה מה שקורה עכשיו ולא מה שיקרה מחר כי מבחינה הגיונית
אם תחשבו מחר אף פעם לא באמת יגיע כלומר תמיד יש את מחר אה
ככה תירצנו כשלא היה לנו כוחות אבל מה היה קורה 
אם הייתי אומרת לכם שהיום זה היום האחרון
הייתם ממשכים לבכות על מה שאתם בוכים,
הייתם משקיעים את מעט הזמן שלכם כדי לבלות עם חברים עם ההורים
אם הייתי אומרת לכם שזה היום האחרון,
אני בטוחה שחצי מהדברים שעשיתם היום לא היו קורים
הייתם יוצאים מהבית ועושים את מה שאתם אוהבים ועכשיו תראו
מחר יגיע כלומר מחר יהיה יום שישי אבל..
אף אחד לא הבטיח שתיהיה פה מחר
אז תגידי לי רגע כשתתבגר תבין
הרי מי הבטיח לי שאני אדע מתי אתבגר והאם זה בכלל יקרה
כלומר כלום לא בטוח
יכול להיות שבסוף אני אחליט להיות כמו עלה שעף ברוח
ממקום למקום לא נעצר וכן כנראה שהוא לא יתבגר
אבל זה לא באמת משנה כלומר... איך אני אסביר
את השנים הכי יפות שלנו,
את השנים הכי יפות שהיו יכולות להיות לנו
 אנחנו מעבירים בתוך מבנה עם כיתות ומסדרונות
 ומנורות ולוחות וכיסאות ושולחנות
ומורות שצועקות על כמה שאנחנו לא מבינים
אנחנו באמת לא מבינים מה זה יעזור לי בחיים,
למה אתם לא מלמדים אותנו איך להתמודד עם דחיה,
עם תחושתת הלבד והחוסר ביטחון
למה אתם לא מלמדים להתמודד עם דיכאון 
עם רצון עז לא לקום מהמיטה,למה את זה אתם לא מלמדים אה?
הרי אל תבינו אותי לא נכון מתמטיקה ואנגלית ומדעים והיסטוריה
וכל המקצעות שאתם בוחרים ללמד חשובים אבל לא חשובים יותר
מריקוד ואומונות וכתיבה וציור 
וכל מה שילד חולם לעשות כשהוא יגדל
אז תגידו לי כאן ועכשיו מי יבטיח לנו 
שכשנגדל אז נוכל באמת לעשות דברים
מי קבע שמה שחשוב זה כמה אנחנו מקבלים 
הציוניום שמתחילים להגדיר גורמים לנו ללחצים איומים
משפיעים לנו על החיים האישים על הרגשה 
לפעמים מבחן יכול לגרום לך להרגיש כל כך טיפשה 
שאת לא מבינה ושואלת את השאלה
והם מחזירים לך במעין עקיצה
שהם הסבירו עכשיו ואיך את עדיין לא מבינה
תבינו אני מבינה את מצבכם כלומר משרד החינוך
לא הגוף שהכי מעריך אותכם,
אתם הייתים יכולים לעשות דברים מדהימים
 אם האופציות היו פתוחת בפניכם
 אם גם אותכם לא היו מעמדים במבחנים
,אם הציונים שאנחנו מקבלים 
לא היו באמת חשובים לדרגים הגובהים
 אתם בוחנים אותנו עם מבחנים
 אבל בתכלס מהם באמת שווים זה סתם מספר על הדף,
שבסוף הוא בפח או מונח על מדף
הרי הוא לא עוזר לנו לרדוף
אחרי החלומות
הוא יותר מנצף את התקוות
כל מדען יכול להגיד לכם
 שאין שני אנשים עם מוחות זהים
וכל הורה עם שני ילדים או יותר יכול לאשר שזה נכון
אז תסבירו לי בבקשה מה העיקרון
בלבחון את כולנו באותם האמצעים
כיאלו אנחנו שבלונות שחותכים איתן עוגיות
או חולצות זהות,ונותן לנו את החרא הזה של
"מידה אחת שמתאימה לכולם"
אני לא בטוחה שככה עובד העולם
תחשבו על זה ככה רופאים
אם הם היו נותנים את אותה התרופה
לכל האנשים רוב האנשים היו מתים
אז למה בלימודים כולנו מקבלים את אות הדבר בדיוק
הרשלנות החינוכית כשמורה אחת עומד מול כיתה של 40 תלמידים
כשלכל אחד מאיתנו יש יכולות שונות,תקוות שונות,קשיים שונים
,אהבות שונות,דרכי חשיבה שונות כל אחד מאיתנו קיבל מתנה שונה 
ובכל זאת מלמדים את כולנו את אותו הדבר באותו האופן
ובואו נחזור ליחס למורים
כלומר למורים יש את העבודה הכי חשובה בעולם
ובכל זאת השכר שלהם כל כך נמוך 
אני מצטערת אבל זאת שטות
ואחרי איזה עוד יש לכם את הזכות 
להתלנון אין פלא שכל ילד לא מקבל
את מה שמגיע לו
בואו ניהיה כנים בואו שניה נצא מהעמדות
ונסתכל רגע על העובגות
מורים צריכים לקבל את אותו השכר כמו של הרופאים 
כי נכון רופא יכול לעשות ניתוח לב כדי להציל חיים של בן אדם
אבל מורה מדהים אחד יכול להגיע ללב של הילד הזה ולאפשר לו לחיות באמת
מורים הם גיבורים שלרוב מאשימים אותם אבל הם לא הבעיה
הם עובדים במערכת שאין בה מספיק אופציות או זכויות
מערכי השיעור לפעמים מוכנים על ידי אנשים 
שלא העבירו שיעור פעם אחת בחיים שלהם
והם רק אובססיבים למבחנים הסטנדרטים שלהם
וחושבים ששאלות אמריקיות שלהם
יקבעו מהי הצלחה או כישלון למי יש כישרון
מי יהיה אדם יותר טוב 
המבחנים הסטנדרטים מיושנים מידי
אפילו פרדריק ג'קלי האיש שהמציא אותם 
אומר ש"המבחנים האלו גולמיים מדי לשימוש וצריך לנטוש אותם"
יכול להיות שמה שאני אומרת פה לא כולם יקבלו
אבל אני בטוחה ש...
הילדים שיודעים איך זה מרגיש להיות שווה 
כמו ה"מספיק בקושי" או ה"כמעט טוב" 
שהם קבילו במבחן
או מילדים שהטקסטים שהם כותבים אף פעם לא היו 
מספיק טובים בשביל המערכת
כי לא צייתו לתוכנית הלימודית,או שהם שכחו סימני פסיק,או שהשפה היתה נמוכה מידי
אבל כשהמערכת מסתמכת על סופרים,וכתבים
אני  נאבקת בדחף להרים גרוף עם אצבע אמה מזדקרת
ולהגיד להם אם הם בכלל יודעים ששקספיר היה האיש הראשון שקילל אמהות של אחרים
או שהוא יהיה מחדש שפת הרחוב
הקטע הזה הוא בשביל הדור שלי
הדור שמקבל את התשובות לשאלות שלו בגוגל
עוקבים אחרי הגיבורים שלהם ברשתות
מדמים את העתיד שלהם באינסטגרם
לומדים דרך היוטיוב
ומתפתחים באתרים או דרך סרטונים
שמלמדים את מה שהם באמת רוצים
אז תגידו לי בבקשה פעם אחת ולתמיד 
במה זה באמת יעזור לי בחיים? 

1 תגובות
אולי אני כן אשמה?
03/10/2018 18:35
love myself
ישבנו הסתכלנו אחת על השניה שיחה ארוכה 
שסיפרנו ודיברנו על הקושי
הבכי עמד בגרון אז שתקתי,
סיפרתי לך,סיפרתי לך כמעט הכל,
את כמעט כל הסיפור את היחידה 
שיודעת כל כך הרבה פרטים
שתקנו אני כדי לא לבכות
 ואת חשבת או עיכלת את המידע 
ואז נורתה ירית הפתיחה,
בשניה התחלת לשואל אלפי שאולות 
שעל רובן אין לי תשובות
 ואז הנוקאוט שאלת השאלות
 בשניה אחת ירית לאוויר
"תגיד את לא חושבת שאת קצת אשמה בזה, 
שיש לך חלק די עצום במה שקורה לך,
שאולי באמת יש להם סיבה"
ואני שתקתי למרות שכל מה שרציתי לעשות
היה לענות לך שתקתי 
כי הבכי עמד לצאת ולא רציתי לבכות
ישבנו שם במשך דקות ארוכות
כשבמוחי התחילו לעלות המחשבות 
אולי היא צודקת, אולי אני באמת אשמה,
 אולי הם צדקו כשהם אמרו שיש סיבה להצקה,
 אולי אני אני אשמה כי אני לא מקשיבה למילים שהם אומרים 
אולי אני אשמה כי אני לא כמו שאר הבנות שהם רגילים
 אולי אני אשמה?!  ואין באמת סיבה זאת פשוט עובדה ,
אולי הם צודקים כשהם אומרים שאני סתם,
 לא זה לא הגינוי או שכן
 אולי הם צודקים שהם אומרים לי להשתנות 
אולי הם צודקים שהם אומרים לי שאני בזבוז של אוויר 
שאני כלום שאין לי חשיבות 
אולי הם צודקים ולהילחם זאת בעצם הטעות 
וכל המחשבות מתנהלות אצלי בראש ואת מסתכלת עלי 
מצפה לתשובה ואני מה אני כבר יכולה לעשות
 הלכתי משם מן הסתם בלי יותר מידי הסברים
 תראי השעה כבר שש ועשרים
 דיברתי איתך לפני שעתיים, 
ואני עדיין לא מתקרבת למציאת התשובה,
לשאלה ששאלת אותי 
אולי זאת הייתה שאלה רטורית 
שהתשובה ברורה מראש 
אה במקרה כזה אין לי באמת ממה לחשוש
הרי את יודעת את התשובה 
אבל מה שבטוח שהפתיחות שהייתה
לא תקרה שוב
כי שאלת השאלות יכולה לחזור
ואני לא חושבת שאני אצליח לעמוד בה שוב
0 תגובות
רק רציתי ללכת ללמוד...
02/10/2018 16:32
love myself
רציתי ללכת ללמוד הגנה עצמית ואגרוף שדיברתי על זה עם חברה טובה שלי היא אמרה לי שגם היא רצתה פעם ללמוד אומנות לחימה היא הלכה לאח של חבר טוב שלה,ואז שאלתי אותה אם הוא טוב,  היא ענתה לי שהוא איך טוב במה שהוא עושה ונתנה לי את המספר שלו... 
התקשרתי קבעתי איתו לאימון ראשוני היום לפני שעה שעה וחצי ככה הגעתי לאיפה שקבענו והופתעתי לגלות שיש לו שם כל כך הרבה ציוד אגרוף אבל הדלת הסגורה סיקרנה אותי יותר מה יש מאחורי הדלת שאלתי בסקרנות, מה שיעזור לך להבין אם את באמת רוצה ללמוד אומניות לחימה או לא חברה שלך לדוגמא בחרה שכן אבל אח שלי בחר שלא רוצה ללכת לשם, כן אמרתי,חשבתי מה כבר יכול לקרות, חחח הסתכלתי על הרצפה בוץ חדר קטן עם בוץ קחי את הבוץ ותזרקי על הקיר או על הבובה,אני לא חושבת אמרתי, תבינו אני לא בקטע של למרוד או משהו אבל אתם מכירים את המשל הזה שמישהו זרק בוץ על מישהו ואז גם המישהו התלכלך וגם הידים של הבן אדם הזורק ,כי אז הידים שלי יתלכלכו וגם הקיר,אה הבנתי הוא חייך את רואה את הלכלוך על הקיר,הנהנתי לחיוב עם הראש, כל הלכלוך נגרם מילדים שבחרו לזרוק והם לא נשארנו ללמוד אצלי, 
מי שלא זרק נשאר נקי כי אין לו סיבה לזרוק כי לא פגעו בו, כי הוא מבין שצריך להגן ולא לתקוף ורק כאלה אני מוכן לאמן עכשיו את רוצה להתחיל,כן אמרתי אז קדימה 
וואו זה משחרר  משהו בלהרביץ לשק אגרוף בלהגן על עצמך בלהצליח להגן על עצמך זה מדהים 
בסך הכל היה לי יום מדהים 
0 תגובות
אז אני מבקשת סליחה מעצמי סליחה שאני כזאת דפוקה
02/10/2018 13:41
love myself
ניסנו להפיגש,רצית שנחזור להיות כמו פעם ואני ניסיתי באמת שניסיתי
ניסיתי לשכוח לך מזה,ניסיתי לשכוח מהעובדה שלקחת את הלב שלי וריסקת אותי
ניסיתי לשכוח לך את העובדה שבגדת בי,שנישקת אחרת בזמן שהינו ביחד
ניסיתי ישבתי איתך לשיחה כמו פעם אני אתה,ועוד שני חברים טובים שלנו
נחמד שחשבת שזה יקל אלי,אני אמורה לשחק אותה כיאלו זה לא מזיז 
כיאלו לא כל מה שבא לי לעשות זה להרים את האמה ולהגיד לך פק יו
לך תיהיה איתה,במקום לשבת מולי ולספר לי כמה אתה אוהב אותה
לך ותספר לה את זה,כי אני מצטערת אבל כבר לא מעניין אותי מה קורה לך בחיים
אני רוצה שזה יענן אותי,אני רוצה שמה שקרה יעבור לידי כיאלו זה לא קרה
אבל זה לא ככה..
ואם כמה שאנחנו רוצים להיות כמו פעם,כמו שאי אפשר לחזור לעבר ככה אי אפשר לחזור לאותו מצב
אני מטצערת,אבל בעיקר מבקשת סליחה מעצמי
שלמרות כל מה שעשית אני עדיין מוכנה לעשות בשבילך הכל
אני עדיין אוהבת אותך,אתה עדיין חשוב לי
אני עדיין לא יכולה להגיד לך לא כשאתה מבקש ממני לעזור לך
ואתה מבין את זה ומנצל את זה
אז אני מבקשת סליחה מעצמי סליחה שאני כזאת דפוקה
0 תגובות
זה לא סוד
01/10/2018 21:18
love myself
זה לא סוד,זה לא סוד שעוברת עלי תקופה חרא
זה לא סוד,זה לא סוד שהתחלתי לשנוא את עצמי
זה לא סוד,זה לא סוד שאני חושבת שאני לא שווה
זה לא סוד,זה לא סוד שאני חושבת שהם צודקים
זה לא סוד,זה לא סוד שוייתרתי מזמן
זה לא סוד,זה לא סוד שהסיבה היחידה שלא ויתרתי לגמרי זה כדי לא לאכזב
זה לא סוד,זה לא סוד שאני בתכלס סובלת
אין לי עוד דרך להגיד את זה
אני לא מוצאת את המילים הנכונות
כדי לתאר את הסבל הזה
או שאני כן יודעת אבל מפחדת 
אתם יודעים מאיך שתפרשו את זה
ממה שתחשבו עלי אחר כך
אהה אני כל כך שונאת את החלק הזה שבי
החלק הזה שאומר לי שיש לי סיבה לשנוא את עצמי
החלק הזה שאומר לי :"את בזבוז של אוויר,את סתם,את לא שווה"
פאק איט,פאק הכל
אף פעם לא הבנתי אותכם,את שני הצדדים את מי שמקלל אותי בלי סיבה
ואתה אלא שרואים בי בן אדם ששווה להילחם בישבלו
מותר לי ליפול,מותר לי להישבר כל עוד אני קמה 
אני אזכור את היום הזה,הוא עומד להיות משמעותי בשבילי
היום זה היום שאני נכנסת בפול פאור לתהליך הזה
ויש אנשים שיעזבו אותי,ויש אנשים שישארו איתי
יש אנשים שיהיו נגדי ויש כאלה שהיו לטובתי
אבל זה בסדר,תעזבו,תשארו תעשו מה שעושה לכם טוב
אבל אל תבוא אלי בטענות כשאני עושה מה שטוב בשבילי
אז אולי אני באמת בזבוז של אוויר,בעינך
בעיני,אה.. האמתי שאין לי עדיין תשובה אבל תיהיה לי

0 תגובות
פריקה (ארוך אבל הייתי צריכה את זה)
01/10/2018 00:39
love myself
אני מנסה להבין את עצמי
אני אוהבת לעזור
אבל שונאת שמנצלים אותי
אני אוהבת להקשיב
אבל שונאת שלא נותנים לי לדבר
אני אוהבת להביע דעה
אבל לרוב לא מצליחה להגיד אותה
אני אוהבת לכתוב
אבל לרוב אני לא מראה את זה
אני אוהבת לשחק במחשב
וזה גרר עם זה אנשים דפוקים וחרמנים
אני אוהבת לשחק כדורסל וכדורגל
אבל ברוב המקרים לא משתפים אותי 
או לא נותנים לי הזדמנות שווה
אני רגישה
אבל מנסה להיות חזקה
אני רוצה להשתלב בחברה
אבל שונאת את רוב החברות שאני נמצאת בינהם
אני רוצה להיות אני
אבל אני שונאת את עצמי
אני לא יודעת למה וזה משגע אותי
הרי לכל דבר יש סיבה
אני לא מצליחה להבין מה היא
נכון היו ילדים דפוקים 
שהשפילו,הרביצו,קיללו,איימו,לקחו כסף,זרקו לי דברים לפח
אבל זה לא הגיוני משהו לא מסתדר לי בראש
איך מהילדה מלאת הביטחון שמחייכת,
ושמה פס על כולם,ילדה שאהבה את עצמה 
עם כל הפגמים שיש בה ויש בה
למי שאני היום,בן אדם טיפש,ששונא את עצמו
אני כותבת את הדעה שלי ומיד אחר כך שולחים לי הודעה והדעה הזאת יורדת לטמיון
למה?,למה זה כול כך פוגע בי?,למה זה כול כך מציק?,למה אני השתנתי בגלל זה?,למה אני בוכה בגלל זה?
למה אני שונאת את עצמי בגלל זה?
בכיתה שאלו שאלה 
"מה יותר קל לך לשנוא את עצמך ולהגיד על עצמך דברים רעים או לאוהב את עצמך ולהגיד לעצמך דברים טובים?"
ואז כל אחד כתב בפתק אם איזה חלק של המשפט הוא מזדה באנונימי,כל הפתקים חוץ מפתק אחד שהיה שלי אמרו שהחלק השני
והרגשתי כיאלו משהו דפוק בי,ואז הבנתי,מחשבות ששוכנות שנים במוח,זה לא אני הדפוקה זה הם 
הילדים שהאושר שלהם זה להוריד לילדים חיוך מהפנים,ילדים שחושבים שלהוריד למישהו את הביטחון בונה את שלהם
ילדים שחייבים להגיד את הדעה שלהם,ילדים שאומרים שהקיום שלך מקנה להם סיבה מספיק טובה כדי לאמלל לך את החיים
אנשים אומרים לי שאני חזקה,אני לא מבינה את זה אני חלשה,אני...
אני פשוט בן אדם אפס
וזהו 
פאק פשוט נשבר לי מכל זה,מכל החרא הזה,מכל השקרים שאני מנסה להכניס לעצמי לראש
כדי שאני אפסיק לשנוא את עצמי,כל השקרים שאני בן אדם טוב,שאני שווה,שאני לא אוויר,שאנשים צריכים אותי
הכל זה חרטא שקרים שאני מספרת לעצמי כדי להתמודד עם האמת שהם מטיחים לי לפנים
זה לפעמים מרגיש כיאלו אני נמצאת בשדה קרב לא חמושה וגל של אויבים מתחילים לירות
אבל תוך כדי הכתיבה הבנתי את זה,הכתיבה,הריגשות,האכפיתיות,הרצון לעזור זה הנשק שלי
יש אנשים שהנשק שלהם זה לפגוע ויש אנשים שהנשק שלהם זה לעזור,
במקום לירות על האויב מילים,אני לא אחזיר באש,לא זה לא הפתרון זה רק יעצבן אותם יותר
אני אתקוף בדרך שונה אני אשים לאויב מראה מול הפנים ואז כל מה שהוא יגיד יחזור עליו 
לתוך הפרצוף איזה שטות,כל הטקסטים שלי,ערמת מחברות הציור המלאות,ערמת מחברות השורה המלאות לא שוות כלום
כשאני נמצאת מולם,אמרתם  שידע זה כוח,אמרתם שלהיות טוב יביא לעצמי טוב בחזרה
אבל כשאני מולם זה לא מעניין אותם לכמה אנשים עזרתי היום,או על מה אני חושבת
מעניין אותם כמה אני סובלת ומה הם יכולים לעשות כדי להגביר את הסבל שלי
כשאני נמצאת מולם לא אכפת להם על מה אני חושבת אלא על איך אני אגיב ברגע שהם יגידו את המילה
או יתנו את הדחיפה
זה מוזר העובדה שכל מה שאני רוצה בראש זה להחזיר חזרה לתת דחיפה להגיד קללה בדיוק כמוהם
אבל הלב עוצר,המוח חושב ומבין שזאת לא הדרך,מתחילה ללכת,לרוב אחד מהם תופס לי את היד ואומר
לי חכי לא סיימתי את נשארת,ואני חושבת פאק איט אוקי אם לא הייתי רוצה לפגוע בך מזמן את היית שוכב על הרצפה בוכה
ואני לא הייתי נשארת אלא הולכת
כמה זמן לא כתבתי באורך הזה,אבל חפרתי אז פה אני אפסיק,גם ככה מה שכתבתי לא באמת כזה חשוב
אבל אני אסיים עם משפט אחרון
"בימים קשים במיוחד כשאני לא יכולה לסבול יותר,אני אוהבת להזכיר לעצמי שעד עכשיו עברתי והתבגרתי על כל הימים הקשים שהיו לי.
רקורד של 100%-לא רע..."
3 תגובות
שבע שנים
01/10/2018 00:29
love myself
נשברתי,נפלתי,התרסקתי,נפגעתי,בכיתי,שנאתי,סבלתי,
וכל זה בשביל מה,בשביל שכל זה יחזור לקרות שוב רק בגרוע יותר
פאק איט אוקי,מעל שש שנים שאני סובלת מהחרא שלכם
מהעובדה שעושה לכם את היום להוריד לי את החיוך מהפנים
מהעובדה שהקיום שלי מפריע לכם בעין
וכל מה שאני רוצה להגיד לכם זה תפסיקו,תפסיקו,תפסיקו,תפסיקו,תפסיקו
חלאס שבע שנים אתם פוגעים באותם דרכים 
ואני כמו הבן האדם האפס שאני ממשיכה להיפגע ממכם
חלאס שבע שנים שאתם שולחים הודעות
ואני כמו הבן האדם הטיפש שאני לא עונה לכם
חלאס שבע שנים,אין לי יותר מה להגיד זה פשוט
פאקינג שבע שנים של סבל,
שבע שנים,84 חודשים, 336 שבועות , 2555 ימים,61,320 שעות, 3,679,200 דקות, 220,752,000 שניות של סבל ותחושה חרא עם עצמי
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
10 המשפטים האוהבים עלי
1."אם איבדת משהו,אבל מצאת את עצמך ניצחת"
2."להיות חזק זה להמשיך לרוץ גם כשאין לאן"
3."זה לא שאנשים מפסיקים לרדוף אחרי חלומות מפני שהם מזדקנים,הם מזדקנים מפני שהם מפסיקים לרדוף אחרי חלומות"
4."תלמד מאתמול,תחייה את היון,ותקווה למחר"
5."החיים הם כמו פאזל! אל תבזבזו את הזמן בניסיון להכניס אנשים למקומות שהם לא מתאימים."
6."הראש שלך הוא הכלי שלך. תלמד להיות המנהל שלו במקום להיות העבד שלו"
7."אפילו כוכבים אינם יכולים לזהור בלי החושך"
8."אני רוצה לתת השראהה לאנשים. אנהי רוצה שמישהו יסתכל עלי ויגיד לי :בזכותך אני לא ויתרתי."
9."הכלא הכי גדול שאנשים חיים בו הוא הפחד ממה שאנשים אחרים חושבים עליהם."
10."הטילו ספק בפחדים שלכם,לא בחלומות שלכם"