עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בת 14
מחפשת מקום שקט להתחבא בו מהמלחמות הלא פוסקות
התחלתי לכתוב מאז שאני זוכרת את עצמי
נהנהת לצועק את הדעה שלי מגג העולם
שונאת להיות ולחשוב כמו כולם
כאן כדי לפלוט את הכעס הבלתי פוסק על החיים עצמם , על החברים ,ההורים המורים והעולם
חברים
SecretsSpace girlEllyסהר שיריםAnastasiaSeaJoy
אחת שיודעתGermionaאופירwolf heartbeautiful.scarits just me .
sunshineעדן וקטורנערת הגורלIM ALedyaGemini
מסע להשלמת המטרות שלי
המילים חוזרת : "תעשי אם עצמך משהו,תהיי אישה"
13/08/2018 00:38
love myself
הביטחון העצמי שלי בקרשים,וזה לא משנה כמה אני אנסה להסתיר את זה בחיוכים מזויפים או בסיפורים.
פשוט איו לי את זה,אני שותקת כי אני מפחדת להשמיע את הדעה שלי,אז אני צועקת הכל לכתיבה צעקה מוזרה בלי קול..
אני מפחדת להיות אני אז אני שמה מסכות אומרת דברים שלא הייתי חושבת אל להגיד אותם בעצמי רק כי כולם אומרים..
עוד לא עבר הרבה זמן מאז שהבטחתי לעצמי שאני לא אשים לב אליהם שאני לא אפגע מהם אבל זה קשה..
הם משקיעים מהזמן שלהם כדי להרוס לי את הזמן שלי,הם מנסחים הודעה או מקליטים הודעה ארוכה שכולה קללות ולמה?!
אין להם סיבה קבועה זה משתנה,יש כאלה שסתם באלהם,יש כאלה שהם עושים את זה רק כי הם יודעים שאני אסלח להם כי הם חשובים לי ויש כאלה שעושים את זה כי אמרו להם או שכולם עושים את זה אז הם נגררים,אני שואלת את עצמי אתם מתישהו מתבגרים,כבר ארבע שנים אולי אפילו יותר שלא היה יותר משבוע שקט... שבוע שקט בשבילי זה שבוע בלי לקבל הודעות ממכם בלי לחטוף ממכם,אני בוכה בגללכם,אני מפסיקה לאהוב את עצמי בגללכם,וזה לא משהו שאני יכולה לעבוד עליו זה לא נראה לי ככה,זה מרגיש כיאלו אני לא מתקדמת לשום מקום מה זה עוזר אם אני אומרת שאני אוהבת את עצמי איך שאני אם שניה אחרת אני מקבלת הודעה שדואגת להזכיר לי שאני פשוט סתם..
אני כבר לא יודעת מה לעשות,להשתנות,לחכות מה אתם כבר יכולים לרצות?
כששואלים אותך למה אתם רק צוחקים וממשיכים לקלל שוב...
אני יודעת שהרוב לא מוכנים לקבל את העובדה שיש דבר כזה בת שמשחקת במחשב ויחסית טובה בזה, אז אתם חושבים שזה נותן לכם לגיטימציה לפגוע בי,עזבו תקללו אותי ותשפילו אותי כמה שבא לכם אבל למה אתם צריכים לאחל למשפחה שלי סרטן אם אתם יודעים את הסיפור שלי אם אתם יודעים שדוד שלי נפטר מזה ,מה אתם חושבים שזה הופך אותכם לחזקים?אני מצצטערת אבל פה אתם טועים אולי בשאר הדברים שאתם אומרים אתם צודקים אני לא יודעת...אולי כשאתם אומרים שאני כלום ועוד כל מיני דברים שאני מעדיפה לא לפרט אולי אז אתם צודקים..
פעם אני הייתי בטוחה שאתם טועים אבל עכשיו אין לי מושג
ותמיד המילים האלה חוזרת : "תעשי אם עצמך משהו,תהיי אישה"..
1 תגובות
לילה מלא דמעות ומחשבות
07/08/2018 00:17
love myself
יש לי תחושה מוזרה,מין מועקה,שלא משתחררת לא מרפה,מין הרגשה מוזרה,שוב הכל חוזר אלי לפני כל צעד או החלטה.. המילים חוזרות וקשות מתמיד מטיפות מוסר,כואובות,עצובות ומדאכות,אני מצטערת אוקי!? מצטערת שהבטחתי ששמתי את זה מאחורה,מצטערת ששיקרתי שסלחתי לכם,אני באמת רוצה לשים את זה מאחורי אבל אני לא יכולה,הרוב לא יודעים שאני כותבת והסיבה העיקרית היא שכשאנשים מגלים הם צוחקים או לא מאמינים לי הם אומרים מילים כמו: "את כותבת?,חחח הצחקת אותי בדיחה טובה" או שהם קוראים דברים שכתבתי בחוסר רצינות,אני הכי לא הטיפוס שיבוא ויגיד תראו מה כתבתי או תראו מה קיבלתי ומי שמקבל ממני הודעה עם קטע שכתבתי זה רק האנשים שאני יודעת שגם אם הם לא 24/7 בקשר איתי ברגע האמת הם היו שם,זה לא סתם עוד כמה שורות ומילים,בלי קשר או תובנה.. זה הרגשות שלי,זה המחשבות,זה הדברים שאני מנסה להסתיר מעצמי,אני משקרת לעצמי כדי לא לפגוע בעצמי,אני אוכלת את הסיפורים של עצמי,כי אני יודעת את האמת והיא פאקינג כואבת,היא קשה,והכי קשה זה שאני יודעת את האמת והם עדיין ממשיכים לשקר. אני יכולה לבכות מכל שטות,אני ילדה סופר רגישה אבל כבר לא שמים לב לזה,למה? כי זה קורה בלי קול,זה זרם של דמעות שירדות במשך דקות שלמות ואז מתנגבות עם השרוול וששואלים אם בכיתי אז אני אגיד לא או שאני אגיד ששטפתי פנים,אבל האמתי שאני מרוסקת.. לקחתי על עצמי יותר מידי אחריות בנושאים מסוימים שזה גרם לי לקרוס,זה גרם לי לבכות כל יום,זה גרם לי לחוסר שינה,ללחץ,להתקפי זעם בלתי מוסברים ופשוט לניתוק מוחלט למה שאני מרגישה ואם כל מה שקורה סביבי זה בסדר.. השנה נתתי לאנשים להרביץ לי,להשפיל אותי,לקלל אותי ולשחק לי עם הרגשות עשיתי הכל כדי שלא יפגעו באנשים שקרובים אלי,שיקרתי להורים שלי שנפלתי,שנתקעתי במשהו שהיית חוטפת מכות,שהיו יורדים לי דמעות אף פעם לא אמרתי למה... האמתי שההורים שלי בטוחים שהכל בסדר עם החברות והילדים בכיתה למרות שבתכלס אני מרגישה לבד... לא יצאתי לרוב הפעילות החוץ בית ספריות השנה,ונתתי תירוצים כמו שאני עייפה או לא מרגישה טוב אבל האמתי שפשוט לא יכלתי,לא יכלתי בלעמוד בהשפלה הזאתי שמקראים את השם שלי בילדים שאין להם חדר (שלא בחרו אותם להיות בחדר עם ילדים) לא היה לי נעים לגלות שאשכרה יש קבוצה של ילדים בכיתה שלי שקונה לילד דברים כדי שיעצבן אותי בזמן הלימודים כי פאקינג לא היה להם נעים להגיד לי את זה מול הפנים,קשה לי לשחק אותה כיאלו לא אכפת לי מכלום,נמאס לי לבכות בגלל הדברים,נמאס לי להגיד דברים שאני לא רוצה להגיד,נמאס לי להסתכל על עצמי במראה ופשוט לשנוא את עצמי כי אני מבינה שאשכרה בכיתה אני לבד,המזל הכי גדול שלי זה כנפיים של קרמבו,למדתי כל כך הרבה קיבלתי כל כך הרבה... מצאתי אנשים שמקשיבים לי,ואפשר לראות שזה מעניין אותם,הם שואלים שאלות ומנסים למצוא פתרנות הם נותנים לי את התחושה שאני לא לבד... אני מודה על כל רגע שאני שם,אני מעריכה כל שניה במקום הזה כי אני יודעת שבשניה זה יכול להיעלם.. ואני מודעת לעצמי,אני מודעת לסביבה שלי,אני יודעת שיש כאלה שהודעה הזאתי תחפור להם,או שיקראו ולא יבינו על מה אני מדברת אבל זה נכון אני לא יודעת מה יקרה בעתיד,אני לא יודעת אם אני אצליח לקיים את הבטחה הזאתי, הבטחה שאני לא אהיה אותו אדם שהיית בכיתה ח,אבל האמתי שאני לא יודעת כי אני פשוט לא מצליחה להגיד לכם לא.... לילה מלא דמעות ומחשבות,לא שונה מאף לילה שהיה לי עד עכשיו
3 תגובות
אני צריכה לדבר
30/07/2018 00:05
love myself
אני צריכה לדבר,אני צריכה לדבר עם מישהו,אנשים שדיברתי איתם שחשבתי שאני יכולה לסמוך עליהם נטשו אותי ברגע,והדרך שלי להתפרק איתם,מי שהחשבתי כ"אחותי" כבר לא,אני לא יודעת אם אנחנו חברות,חברות לא חייבות לדבר כל הזמן אבל הן צריכות להיות שם כשצריך.
רוב מי שהגדרתי כחברים שלי בבית ספר נוטשים אותי אחריו בין אם זה כשיום הלימודים מסתיים או במהלך החופש כי הם יודעים שהם לא יצטרכו לראות אותי,כי הם חושבים שאני אמצא מישהו אחר לדבר איתו,אז זהו שלא ב90 אחוז מהפעמים ששלחתי לכם הודעה שאני צריכה מישהו לדבר איתו,כולם התעלמו וזה בסדר אני רגילה לזה,אני בטוחה שעשיתם משהו חשוב יותר,אני מודעת לזה שיש כאלה שאיך שאני מחשיבה אותם הם לא מחשבים אותי.אני יודעת שלרוב לא באמת אפכת ממני עד הרגע שהם צריכים ממני משהו...
תעשו לי טובה מי שרוצה להתרחק ולנתק את הקשר פשוט תכתבו את זה עדיף שתגידו את האמת מאשר שתשקרו
3 תגובות
אני רוצה לצעוק לעולם זה בסדר לא להיות מושלם
27/07/2018 01:12
love myself
ביל קוסבי אמר: "אני לא יודע מהו המפתח להצלחה, אבל המפתח לכישלון הוא לנסות לרצות את כולם."
רובנו אם לא כולנו עוברים את החיים בניסיון לרצות אחרים, בין אם זה לרצות את הבוס בעבודה או את המורה בבית ספר. בין אם זה לשקר כששואלים אותנו אם הכל בסדר. בין אם אנחנו אומרים שאנחנו אוהבים משהו והולכים עם הזרם. 
כן זה קורה לכולם, מסתבר שככה זה העולם. 
ואני יכולה להמשיך את החיים שלי ולשאול שאלות, השאלה האמיתית היא מאיפה יבוא התשובות. 
הרי יש שאלות שאני לא בטוחה אם מישהו אי פעם יצליח לענות, זה לא שאלות במבחן או בסקר. זה שאלות שעולות לי כשאני רואה שבחוץ לא הכל בסדר. העולם הזה חשוך, אנשים סובלים, ובואו לא נשקר רוב החיוכים שאנחנו מחייכים לא אמיתים. 
אז אני רוצה לצאת החוצה ולצעוק לעולם זה בסדר לא להיות מושלם
אנשים יכולים להמשיך לרצות אנשים, אבל לאט לאט הם יהפכו להיות האנשים האלה, אני רוצה להיות מאושרת אבל בנתיים אני מחפשת... 
אז נכון לפחות לעכשיו עוד לא מצאתי את הדרך להיות ברוב הזמן מאושרת, וכנראה שגם השנה אני אמשיך לשים חיוך מזויף על הפנים ולצחוק מבדיחות שבכלל לא מצחיקות, לספר ולהגיד דברים רק כי ככה רובם מתנהגים.. ובסוף אני תמיד מגיעה לאותה השאלה... 
לאן נעלמה מי שהייתי כשהייתי קטנה?
5 תגובות
פרק שני (המסע אל האושר)
24/07/2018 17:23
love myself
אדר:"יפה שלי אני יכול להסביר"
שתקתי חסרת מילים
התקרבת,"תתרחק ממני"צעקתי
הכל בסדר המאבטח בא לשואל,
"דנה" לחשת, "בבקשה תני לי להסביר.."
"טוב בוא לחדר הוא אמור להיות מוכן"
הסתותבתי להורים שלי ואמרתי,"אתם מוכנים לעזוב אותי,אני מספיק גדולה כדי להסתדר לבד"
"אבל דנה" אמא לחשה,"אמא די את לא מבינה אין לי כוח לריבים האלה,אני לא אוהבת את זה,ואתם כן"
אימי התחילה להגיד,"ד.." דיי תעזבו אותי נמאס לי לריב איתכם,תבינו כבר"
בשלב הזה כבר רצו להעיף אותי מהמלון על הרעש,אמרתי לאדר לבוא איתי,הוא לקח את המזוודות ועלינו לחדר,שניה לפני שהמעלית נסגרה ראיתי את המבט של אימי.
מבט של מישהו שרוצה שירחמו עליו,לא יקרה חשבתי לעצמי,ואז הבנתי שטעתי..
נו תסביר אמרתי לו כשהגענו לחדר...
"הם באו אלי ואמרו לי שביקשת גם מהם לבוא,אני יודע שיצאתי דפוק שלא שאלתי אותך,אבל.."
"הבנתי" אמרתי תוך כדי שקטעתי אותך.
"אני אוהב אותך,את יודעת את זה?"
"לא" לחשתי
אז הנה עכשיו את תדעי "הלכת למזוודה שלך והוצאת משם מפתח,מה זה שאלתי?
המפתח לבית החדש שלנו,חשבתי שאולי הגיע הזמן שנעבור לגור ביחד,אנחנו מכירים אחד את השני מכיתה אלף,חברים כבר ארבע שנים חשבתי שאולי הגיע הזמן לעלות שלב,מה את אומרת.
קפצתי עליך,אני אוהבת אותך לחשתי תוך כדי שחיבקת אותי.
נעביר את הזמן במלון עד שניהיה סגורים על העיצוב? שאלת 
"סבבה" השבתי,מחר לפני העבודה אני אראה לך את הדירה,היא יחסית גדולה,חדר שינה שני חדרי עבודה וכל שאר הדברים הבסיסים בבנין יחסית חדש יהיה לשנינו חניה ויש ממד אני יודע שזה חשוב לך"
חשבת על הכל אמרתי,ומיד באתי לחבק אותך שוב
אני אוהב אותך,גם אני אותך.
הלכנו לאכול ארוחת ערב,הלכנו למסדעה סבירה,עברנו בדרך לראות בגדים ואבזורים שאנחנו יכולים לקנות כבר עכשיו,סיכמנו שמחר כל אחד יחפש דברים לחדר עבודה שלו,אני אעשה את זה בזמן שהוא עובד כלומר מהבוקר עד איזה שתיים בצוהרים,והוא יחפש דברים בשביל החדר עבודה שלו בערב כדי שיהיה לנו זמן להיות ביחד,וכך היה.
לא הכל הלך כמתוכנן אדר חזר והיה נראה כאילו משהו עובר עליו...
הכל בסדר? שאלתי , הוא פתח את הפה וכבר הצלחתי לראות את הדמעות בעיינים שלו...
אתה יודע שאתה יכול לספר לי הכל, שאלתי התחלתי לדאוג הרצתי מלא סיטואציות בראש.
הוא התקרב עלי נתן לי נשיקה בלחי חיבק אותי ולחש לי באוזן מה קרה...
"מה,אבל זה לא יכול להיות,תכננו לעבור לגור ביחד,אתה רציני איתי?"
2 תגובות
המסע אל האושר (סיפור בהמשכים)
23/07/2018 20:02
love myself
זאת פעם ראשונה שאני מנסה לכתוב סיפור בהמשכים מקווה שתאהבו,הסיפור מומצא.(יש חלקים שכתובים כיאלו מישהו מספר,וחלק בגוף ראשון בתור הדמות ששמה דנה)
"נמאס לי,פשוט נמאס,למה אני לא יכולה להיות מאושרת" אמרה לעצמה דנה בדרכה הביתה.
הדמעות עוד רגע זולגות מעינה,היא זורקת את התיק בכניסה ועולה במהירות לחדרה,אחרי טריקת הדלת היה אפשר לשמוע את אמה שואלת בדאגה "הכל בסדר?",שקט אין תשובה.
היא רצה למיטה שמה את השמיכה על הראש ובוכה לתוך הכרית,דפיקה הפריעה לה,היא ניגבה את הדמעות וקמה לפתוח את הדלת.
"הכל בסדר?,אמא נשמעת מודאגת" זה היה אחיה הגדול."כן הכל בסדר" דנה אמרה ,"יופי" הוא השיב וסגר אחריו את הדלת.
"הנה עוד אחד שלא אכפת לו ממני" לחשתי,קמתי מהמיטה הדלקתי את המחשב ושמתי מוזיקה,"תשתקי את הרעש הזה" אחי צעק
"זה לא רעש" השבתי,נשברתי לקחתי את התיק זהו אני הולכת לא יודעת לאן אבל מה שבטוח אני לא נשארת כאן.
אבל מה לוקחים למסע כזה,מה אני אמורה לשים בתיק חשבתי לעצמי. טוב את נבי אני על בטוח לוקחת,בובות הארנב שמלווה אותי מגיל שנה,מוזר להגיד שאני לא מצליחה לישון בלעדיה.מטען,כסף,טיפה בגדים,כרית,ושמיכה,אה ואיך אפשר לשכוח את זה.
הוצאתי מתוך הארון קופסה,הקופסה בצבע אדום מצוירים עליה פרחים,איש לא יודע מה יש בה חוץ ממני,לקחתי מברשת שיינים,מחברות וקלמר.
רציתי לכתוב מכתב,אבל מה לכתוב משהו בסגנון,הלכתי אל תחפשו אותי או לפרט,להסביר להם שהם פגעו או לא,נשברתי,כתבתי בענק.
הלכתי למסע,המסע אל האושר,אל תחפשו אותי אני אחזור כשהמסע יסתיים.ירדתי למטה עם התיק והמזוודה הקטנה.
"לאן את הולכת?" אחי שאל,אחרי כמה דקות אימי הצטרפה לשאלה,שתקתי פתחתי את הדלת לקחתי את המפתחות של האוטו ונסעתי,אז מה אני ילדה גדולה כבר לא?,החלטתי שבשביל ההתחלה אני אסע לבית מלון עד שאני אסתדר,אני כבר אחרי צבא,אז מה עם אמא ואבא רוצים שאני אשאר קרוב כדי לשמור עלי,אני יכולה לשמור על עצמי...
הגעתי למלון אמרו שהחדר יהיה מוכן רק עוד שעה הוצאתי את הטלפון שיחות מאמא סיננתי,30 הודעות ממנה לא עניתי.למי אני אתקשר?
כמובן,במהירות הקלדתי,אדר,
 אדר:"הלו?" אמרת בקול ישנוני כמובן זה אדר מי עוד מסוגל לישון בשעה ארבע
אני" "רוצה להצטרף אלי למלון בתל אביב?"
אדר :"כן בסדר" השבת 
אני :"יופי אני אשלח לך את הכתובת" 
אדר שאל ""רגע ,הכל בסדר יפה שלי?" 
אני : "סוג של אני אסביר לך כשתבוא"
אדר :"טוב אני אוהב אותך"
אני:"גם אני"
ביי אמרנו ביחד וניתקנו את הטלפון.
השארתי את הדברים בחדר אחסון במלון והלכתי לראות אם מחפשים עובדים במקום הזה.
תוך כדי עלו לי הרבה מחשבות,כעבור שעה של חיפושים מצאתי מסדעה שמחפשת מלצרים השארתי פרטים וחזרתי למלון
חזרתי,"היי הנה אדר " אמרתי לעצמי
קמת ואז, "אני לא מאמינה לך,אתה רציני סמכתי עליך!!"
3 תגובות
מתי אני אתחיל להיות חשובה למישהו?
18/07/2018 21:51
love myself
אני רגילה לא להגיד את הדעה שלי,את הדעה האמיתית שלי..
אני רגילה  להשתיק את המחשבות והרגשות שלי,אני רגילה להסתיר אותם מאחרים
אני רגילה לבכות,אני רגילה לתחושות רעות,אני רגילה לשנאה העצמית,
התרגלתי,התרגלתי לא להשמיע את הקול שלי,אני כן מדברת אבל אני אומרת דברים כיאלו מישהו אחר אומר אותם זה לא באמת אני...
אבל התרגלתי זה מה שיש,ואני נופלת והרבה וגם לי בא שאני אהיה יכולה לבוא למישהו ולבכות ולהגיד לו כמה קשה לי וכמה עבר עלי חרא היום הזה,אבל לא היה לי את זה וכרגע גם אין לי את זה אז התרגלתי בלי יותר מידי בררות זה היה או להתרגל או לשקוע ברחמים עצמיים...
אני רוצה להיות מסוגלת להגיד את מה שאני חושבת אבל אני לא מסוגלת,כשאני רואה שאחרים מדברים וקוטעים אותם ,וצוחקים לא בהכרח על האדם שמדבר אבל סתם צוחקים אז זה פשוט גורם לי  לא לרצות לדבר כי אני לא רוצה שיקטעו אותי אני מכבדת אותם ואם לא יכבדו אותי אז אני שותקת..
אני לא אגיד את מה שאני חושבת כי אני לא רוצה לפגוע במישהו אבל להם לא אכפת יש להם דעה אז שכולם ישמעו את זה נכון,כי אין בן אדם מולכם.
אני מדברת איתכם וכל מה שאני יכולה לראות זה את האמת פשוט מול הפרצוף, את כל הצביעות אני יכולה לעבור אחד אחד ולהגיד לכם מה עובר עליו מה קרה,כי אכפת לי מהם,אכפת לי מכל בן אדם שאני מכירה גם אם אני לא בדיוק האדם האהוב עלי,אני מוכנה להתשיק את הרגשות שלי ברגע כדי לעזור לאנשים אחרים, כי אחרי שכל כך הרבה זמן התרגלתי לשתוק ולא להגיד את דעתי מה זה משנה עוד יום עוד שבוע עוד חודש שנה,למי זה באמת יזיז, רוב מי שמגדיר את עצמו כ"חבר" שלי  ,חבר שלי כי  הוא יודע שקל לסנגר אותי,קל לפגוע בי ואז בשניה אני אסלח,קל לגרום לי להקשיב,קל לגרום לי להיות בצד שלך כי אני רוצה שיהיה לכם טוב,קל לגרום לי לוותר על הרצונות שלי כי גם לכם יש רצונות וכנראה שהם חשובים יותר משלי.
ואני כותבת ובוכה,כי אין לי למי,ונמאס לי שאומרים לי שאני כותבת את זה בשביל רחמים,בשביל צומי....
זה לא,זה הדרך היחידה שלי לבכות בלי רגשות אשמה,זה הדרך היחידה שלי להגיד את מה שאני חושבת בלי שמישהו יקטע אותי או יגיד לי  שזה לא חושב..
אני יודעת שזה לא חשוב,ממתי הרגשות שלי חשובות למישהו?! אם זה היה חשוב היו מפסיקים לנצל אותי ולפגוע בי...
מתי אני אתחיל להיות חשובה למישהו?זה יקרה מתישהו
יום מבאס 

2 תגובות
טיפשה מרוב אהבה
12/07/2018 20:50
love myself
תסתכל לתוך העיניים שלי
אתה יכול לראות את הכאב בפנים?
מצחיק איך עזבת אותי כמו בדיחה
 מצחיק שעזרתי לך כשהיית שבור
כל מה שאתה צריך להגיד הוא שאני אשמה
שאני אשמה בכל מה שקרה ...
כל מה שאתה אומר ומנסה להסביר זה שאני אשמה אז כנראה שזה נכון,למה?! אין באמת סיבה
לא אכפת לי אם ראית את הצד החלש ביותר שלי
אני לא נולדתי כדי להרשים את העולם
אני מסכימה שאתה שונא אותי
אבל אני לא יכולה לשנוא אותך
אני מתכוונת שאני אוהבת אותך מה עוד אני יכולה להגיד
אתה מתנהג כאילו אני לא חושבת עליך כל יום
כיאלו אני לא רציתי שאתה תיהיה לידי היום
זה לא נגמר,כי נפרדנו ואתה יודע את זה
אחרת לא הינו מתקשרים אחד לשני כל כך הרבה
אחרת לא הינו רצים לספר אחד לשני את כל הסודות והדברים
אם כזה לא אכפת לך ממני למה אתה פשוט לא פאקניג הולך?
למה הכל חייב להיות קשה איתך,אתה יודע שאני שונאת לריב אבל תמיד הבאת אותי לקצה..
ומשהו מה נהנהת מזה,שמחת מזה שהבאת אותי לקצה כי כשעמדתי לקפוץ משם תפסת לי את היד ולא נתת לי ליפול.
גרמת לי להגיד לקצה גבול היכולת שלי ואז שניה לפני שאני נשברת עצרת.
ובסוף תראה אני יושבת בחדר מול המסך מחשב, מסתכלת בתמונת שלנו מחיוכים ועכשיו כל אחד לבד.
אני רואה את המכתבים את ההודעות ,מעבירה אחורה בהודעות כדי לראות שוב את ההודעה "אני אוהב אותך".
אבל אני מאמינה שעכשיו טוב לך בלעדי,הרי גם ככה היית יותר מידי טוב,יותר מידי טוב מכדי להיות אמיתי
ברגע אחד הכל נגמר.
אני מאמינה שאתה צוחק עכשיו, לא יודעת אם כמו פעם כי אמרת שאף אחת לא גורמת לך לצחוק ככה.
אני יודעת שאתה לא תקרא את זה אתה תיכנס ותצא,או שלא אני בטוח לא יודעת.
רק רציתי לכתוב את זה,אם לא בשבילך אז לפחות בשבילי אני אשלח את זה ואשחרר.
אני אתן לך להיות שם לבד
אני אתן לך להסתדר
אני רוצה שיהיה לך את כל הטוב שבעולם
אתה הבן אדם הכי טהור בעולם הזה והרסתי את זה.
ויתרתי עליך כמו הבן אדם הכי טיפש בעולם אמרתי לך שאני לא יודעת מה אני מרגישה כלפיך.
כי פשוט לא הצלחתי לומר לך,שאתה היחידי שגורם לי להרגיש ככה,היחידי שגורם לי להרגיש טוב רק במבט
היחידי שמספיק שרק השם שלו יופיע על על המסך בטלפון   כדי לגורם לי לחייך כמו טיפשה.
כנראה שאני באמת טיפשה,טיפשה שוויתרתי עליך.
אני מקווה שאתה תיהיה שמח עכשיו.
בין אם זה משנה ובין אם לא אני רק רוצה להגיד את זה פעם אחת בדרך הכי פשוטה שאפשר 
אני אוהבת אותך
0 תגובות
בבקשה תנו לי תשובות
08/07/2018 00:01
love myself
לפני כמה שבועות הלכתי עם חברה שלי לקחת את אח שלה הקטן מהבית ספר, התקהלות של ילדים בגילו בחוץ, הבנו שקורה משהו הלכנו מהר יותר מהרגיל. 
ואז ראיתי אותו שם מגן על ילדה כאשר שלושה ילדים שיותר גדולים ממני באיזה שנה או שנתיים עכשיו אני סיימתי כיתה ח, אח שלה מסיים כיתה ד, הם ניסו להרביץ לילדה "לא אסור לכם" הוא צעק וחזר על זה פעם אחר פעם תוך כדי שהוא מגן עליה 
והם רק צחקו ואמרו "אפס" 
"תפסיקו בבקשה" חברה שלי אמרה עוד שניה בבכי כשהיא ראתה את אחיה חוטף אגרוף
הבנתי שזה לא יעזור נכנסתי פנימה
הוא בא לתת לו עוד אגרוף רק כשהפעם טפסתי לו את היד, "תסתכל לי בעיניים", הוא הסתכל עלי 
"תפסיק" הוא עזב אותו " את יודעת אהבתי את התחושה של האגרוף שלי נתקע למישהו בפנים"
"ליה תעזבי את זה בואי נלך" חברה שלי אמרה
"כן למה שלא תקשיבי לחברה שלך  ותלכי "  אמרת ודחפת אותי
דחפת אותי שוב פעם הפעם על קיר באת לתת לי עוד אגרוף אבל זזתי, ואז עמדת ליד הקיר 
"אני אמשיך להציק למי שאני ארצה ואת לא תתערבי אחרת אני אעבור עליך" הבנת? שני החברים שלו אמרו מיד אחרי שהוא סיים לדבר 
"קפוצן נחמד למרות שקיץ עכשיו אתה יודע אני אוהבת את הבד תראה לי רגע " ואז אני לא יודעת מאיפה זה פשוט הגיע לקחתי את שתי הידים שלו הצמדתי לקיר ולא נתתי לו לזוז, הוא גדול ממני באיזה שנה/שנתיים גבוה יותר ממני באיזה שני ראשים וזה היה נראה כאילו הוא מתאמן שנים אבל משהו מה זה לא עניין אותי, רק רציתי ללמד אותו לקח
"אז אתה הבריון?תמיד יש אחד כזה אז.. " הוא השיב כן עוד לפני שסיימתי לדבר 
" אוקי אז עכשיו תקשיב לי טוב, אני לא הבן אדם הכי חזק בדרך כלל אבל כשזה נוגע לעיניים כאלה אני חזקה כמו סוס, אני לא יודעת איך זה, אני לא מתאמנת בשביל להיות חזקה ככה זה פשוט ככה, עכשיו אני אתן לך לשמור על התדמית שלך של "הילד הכי חזק בבית ספר" ואתה תעזוב אותם בשקט ותלך להתעסק עם ילדים בגודל שלך, עכשיו אם בכל זאת תחליט להילחם איתי אני רק אגיד לך דבר אחד, בסוף אתה תיהיה זה שנמצא על הרצפה ואני אהיה זאת שהולכת" 
שחררתי, התחלתי ללכת שמעתי אותך ממל ,אח של חברה שלי ממש התלהב גם חברה שלי.. 
רק אני לא הבנתי מאיפה זה בא, אני נגד אלימות, אני נגד כל הדברים האלה... 
אז למה הגבתי ככה? למה היה לי כל כך קשה לראות את זה? זה הופך אותי ללהיות כמוהו? אני לא רוצה להיות הוא אף פעם לא רציתי ,אני לא רוצה להיות בריונית ,אוףףףף
בבקשה תגידו לי שיש לכם תשובות לשאלות האלה ,כי לי אין

3 תגובות
אהבה
07/07/2018 17:52
love myself
אתה גורם לי להרגיש רע,עם הרוגע שלך
עם העובדה שכל הדברים האלה לא מפריעים לך כל הרעשים הלחשושים זה שאתה הולך ואנשים צוחקים ומצביעים.
אתה גורם לי להרגיש רע,עם זה שאני עוד שניה מתפוצצת אליהם על כל המילים שהם אומרים לך ואתה שותק ומחייך.
חיוך חם ומלטף,אתה גורם לי להרגיש רע כל פעם שזה קורה בהליכה,אבל כל זה משתנה כשאתה מחזיק לי את היד ואומר שלוש מילים פשוטות אך מלאות חום ואהבה,הכל נשכח כשאתה אומר : "אני אוהב אותך".
כל אחד צריך את האחד שיגיד לו אני אוהב אותך,ושבאמת יתכוון לזה..
הרבה אומרים את זה אבל מעט  מתכוונים לזה.
אני אוהבת אותך בכל חלק בגוף,אני אוהבת את התנהגות שלך את האישיות,את המילים שאתה אומר,אתה הדרך שבא אתה צוחק פשוט לא בא לי שזה יגמר,עכשיו אנחנו יושבים בגינה,הראש שלי מונח על הכתף שלך את מתכתב עם חברים ואני כותבת את הפוסט הזה,עוד מעט המבטים שלנו יצטלבו כמו לפני כמה רגעים והרגש שהרגשתי קודם יעלה שוב,החום שמציף את הגוף והראש ששוכח מהבעיות.
למה זה לא תמיד יכול להיות ככה,אבל זה גם מטריד אותי,כי בכל רגע אתה יכול לקום וללכת ולקחת את הלב שלי איתך,אני אוהבת אותך ואתה אומר שזה הדדי,אבל מה יקרה ביום שאתה כבר לא תיהיה לצידי.
"כולם אומרים שהאהבה כואבת, אבל זה לא נכון - 
בדידות כואבת, דחייה כואבת, קנאה כואבת, לאבד מישהו זה כואב, 
כולם מבלבלים את הדברים הללו עם אהבה. 
בפועל, אהבה היא הדבר היחיד שמרפא כאב, 
היא מאפשרת לאדם להחלים ולהרגיש שוב טוב. 
אהבה היא הדבר היחיד בעולם הזה שלא כואב."
וכמו שהמשפט הזה אומר ,האהבה עליו גרמה לפצעים שלי להחלים,גרמה לי לשכוח מצרות מבעיות,הצחוק שלו גורם לי לצחוק גם אם לא באמת הבנתי את הכוונה,והחיוך שלו יכול לגרום לי לחייך בשניה,וכל רגע איתו שווה זהב,וכל רגע שאני איתו אני רק מבינה למה אני אוהבת אותו,הוא מיוחד,הוא מדהים.
אני לא משתגעת עם הוא בנות אחרות אני נותנת לו את החופש לחיות
כי אני יודעת שהוא איתי,אני יודעת שהוא אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותו
אני אוהבת אותך שוגי (הכינוי שלו)
3 תגובות
הדרך לכיבוש המטרות #1
04/07/2018 23:24
love myself
"אולי תמצאי סוף סוף חיים בחופש" צעקתם לי ביום האחרון של הלימודים "רוצו אחריה"
הראש אומר רוצי,תרוצי כמה שיותר מהר כמה שיותר רחוק רק רוצי
נתקעתי הגעתי לרחוב בלי יותר מידי דרך אין יצאה רק מאיפה שבאתי והם כבר היו שם
לחשוב לחשוב מין פקודה שניסיתי לגרום למוח שלי לעשות ואז קלטתי את זה ראיתי את כל הדברים בסביבה והתחלתי לחבר אחד ועוד אחד עד שיהיה לי דרך לעוף משם דבר ראשון בדקתי איפה אני הייתי במרחק שבעה רחובות מהבית שלי,אחר כך קלטתי שיש חומה שאם אני אקח מספיק תנופה אני אצליח לטפס עליה אז..
אני ניסיתי ונפלתי,וכל נפילה כזאתי הם התקרבו שניה לפני שאחד מהם תפס לי את היד הצלחתי לעלות מהחומה עליתי לגג של איזה מתנס,ירדתי משם והתחלתי לרוץ חלקם המשיכו ברגל חלק עם אופנים וחלק פרשו ויתרו.
הגעתי לבניין כל מה שחשבתי עליו זה שבבקשה הסיסמא תיקלט בפעם הראשונה,למזלי הצלחתי סגרתי מהר את הדלת שמעתי אותם מקללים,הם ניסו לפתוח לנסות כל מיני קומבינציות של מספרים כדי לפתוח המעלית הייתה בקומה האחרונה שזאת הקומה שלי ולמרות שהכוח שלי שאף לאפס החלטתי לרוץ את כל זה עשר קומות ברגל וכל מה שקיוותי זה שאני לא אעלה ואראה אותם כבר שם הגעתי פתחתי את הדלת נעלתי אותה וישבתי צמוד עליה.
ביום הזה הבנתי שכן,החופש הזה אני אצא למסע לקחתי דף והתחלתי לרשום מטרות דברים שאני רוצה שאני אשיג יש לי רשימה של  100 מטרות,בנתיים הצלחתי 3 מהם נשאר עוד 97 מטרות ואני אסיים אותם,לסיפור למעלה היה מטרה בכל אחד מהשלבים האלה הייתי יכולה לוותר להפסיק כי למה לי,למה לי להתמאץ הייתי יכולה להכניס לעצמי לראש את המחשבות השליליות ופשוט לפרוש וכשהגעתי למבוי סתום הייתי יכולה פשוט להרים ידיים ולהגיד יודעים מה ניסיתי נכשלתי חלאס מספיק
אבל לא התחלתי לחשוב איך אני עולה למעלה מהמצב שאני נמצאת בו תרתי משמע,ואת כל זה כתבתי כדי להגיד שני דברים
1.עכשיו כל יום אני אעלה פוסט ואני אתאר את המסע שאני עוברת
2.היו לי רגעי משבר שאני ארצה לפרוש כמו שקורה לרובכם בחיים אבל החוכמה של האנשים והחוזק שלהם לא נמדדים בכמות הצלחות אלא בכמות הפעמים שנכשלתם ולא ויתרתם או שפשוט המשכתם לרוץ גם כשלא היה לך ברור לאן רק לרוץ לעבר המטרה.
תמשיכו לחלום,ואף פעם אבל אף פעם אל תפסיקו להאמין בעצמכם
ואם אתם לא מאמינם בעצמכם תדעו שאני כן אני בטוחה שכל אחד מכם הוא בן אדם יפה מבחוץ ומבפנים גם אם אתם לא חושבים ככה אני אומרת לכם שזה נכון וזה לא משנה לי המשקל שלכם,הלבוש שלכם,המגזר,המגדר אתם כמו שאתם פשוט בני האדם הכי מדהים ויפים שראיתי תזכרו את זה ואם תשכחו אני כאן כדי להזכיר לכם
לילה טוב
5 תגובות
עונה על כל מה שאמרו לי
03/07/2018 00:51
love myself
"את סתם"
אני לא סתם, אף אחד כאן לא נולד סתם
"את לא שווה כלום"
אני לא יודעת כמה אני שווה בדיוק, אבל אני יודעת ששוי לא מתבטא בכמה יש לך אלא בכמה אתה נותן
"את מכוערת"
יופי זה אוניברסלי, ולכל אחד יש הגדרות שונות ליופי, סופרים ופילוסופים ניסו להגדיר מזה יופי ולכל אחד מהם היו תשובות שונות את יודעת למה כי יופי זה בעיני המתבונן
"את שונה"
יופי כי אני לא רוצה להיות כמו כולם, זה משעמם, אני לא רוצה לשבת בשקט ולתת לאנשים לשטוף לי את המוח ולשנות אותי.  אני רוצה להחליט בעצמי מה להיות ואיך להיראות. 
"תפסיקי להיות בן"
אני בת, בתעודת זהות בכל המסגרות בכל המסמכים כתוב שאני נקבה,  אז מה אם אני לא מתלבשת כמו "בת", או אוהבת דברים ש"בנות" לא אמורות לאהוב.
אני בת שאוהבת ספורט, משחקי מחשב, ראפ וכתיבה.  אני אוהבת לחבוש כובע הפוך וללכת עם בגדים זרוקים כי בעיני החיצונית לא חשובה מה שאני לובשת עכשיו אני לא אלבש בעוד עשרים שנה אבל מה שיש לי בתוך הראש המחשבות העקרונות הם היו לי בראש עוד עשרים שנה שלושים שנה ואפילו יותר. 
"תוותרי על החלומות"
אז האמתי שרציתי לעשות את זה,  ולתקופה של כמה חודשיים גם עשיתי את זה, כל חלום שהיה לי סילקת, כל הדברים שאהבתי העלמתי כיאלו כלום. 
ואז בפוקס במקרה לגמרי נתקלתי בשיר של מישהו בשם איליה או סאנשיין נתקלתי בשיר שלו שנקרא  מחפש אור ואם כמה שזה אולי נשמע לכם לא הכי קשור  למצב שהייתי בו או מופרך לחלוטין
בזכות השיר הזה התחלתי לחפש את האור כבר לא ויתרתי את על החלומות חייתי אותם, ומאז לא עובר יום מבלי שאני שומעת את השירים שלו.
והיום קרה הדבר הכי טוב בעולם בשבילי הוא החליט לשלוח לי דיסק של השירים שלו ,הזמר שאני הכי אוהבת בעולם מתייחס עלי ,הזמר שהכניס לי אור בחזרה לחיים עם המוזיקה שלו , הוא אוהב את מה שאני כותבת עזבו העובדה שהוא אשכרה קורא. 
ואני אסיים את הפוסט הזה אם משהו שהוא תמיד אומר
תמשיכו ליצור,תמשיכו לחלום, ותמשיכו להגשים את החלומות שלכם מיום ליוםםםם. 
אני דרימרית וזה לא סתם כינוי או תויית זה דרך החיים שלי שבחרתי לאמץ בזכותו 
2 תגובות
כאב זה רק החולשה שעוזבת את הגוף
29/06/2018 21:13
love myself
"pain is just weakness leaving the body"
 אני מתאמצת כל כך עד שזה כואב, זה כואב בכל הגוף... 
זה כואב ברגליים, בידיים, בבטן אבל בעיקר בלב. 
כאב זה רק חולשה שעוזבת את הגוף. 
כאב זה המבחן האחרון לפני ההצלחה. 
השאלה היא כמה אתה מוכן לסבול כדי להצליח? מה סף השבירה שלך? 
אני נשברת הרבה מאוד פעמיים, נשברת לא מסוגלת להתמודד עם הכאב הזה, כי זה משפיע עלי, אז נכון אני נשברת לרגע לא לתמיד מיד אחרי זה אני חוזרת בכל הכוח כי אני יודעת שיגיע היום וזה כבר לא יכאב כשהייתי קטנה בכיתי, בכיתי כששיקרו לי, בכיתי כשפגעו בי והיום אני לא בוכה, לא בוכה מהרוב... 
וזה לא כי אני חסינה זה כי כבר למדתי להתמודד עם זה כשזה קרה זה כאב לי, זה ריסק אותי שבר אותי הרגשתי כאילו לקחו לי את הלב וניפצו אותו, זה היה מעל הרף כאב שיכלתי להכיל, אבל אז ניסיתי להתמודד, ועברתי כל כך הרבה "אימונים" שכזה קרה באמת זה כבר לא היה משנה. 
ועכשיו אני שוכבת מסתכלת על התקרה ולא מאמינה שעברתי את כל זה בשניה כמו סרט הכל רץ לי בראש רגעים עצובים עם הפוגות של רגע משמח פה ושם, אני מודה לכם
לכל מי שניסה להפיל אותי, כל מי שניסה פעם ומנסה עכשיו להכאיב לי תודה
כשזה קורה זה כואב אבל היום אני כבר מבינה שזה יכאב עכשיו אבל אחר כך יבוא חוזק 
0 תגובות
פסק זמן
23/06/2018 23:42
love myself
אני צריכה פסק זמן.... 
אני צריכה פסק זמן מהרגשות שלי
אני צריכה פסק זמן מהמחשבות שלי
אני צריכה פסק זמן מהרצונות שלי
אני צריכה פסק זמן מהחלומות שלי
אני צריכה פסק זמן מעצמי
נמאס לי להיות זאתי שתמיד נדפקת, שתמיד עוזרת ואז אף אחד לא שם לב אליה. 
נמאס לי להיות זאתי שכל כך לפגוע בה כי היא רגישה נמאס לי להיות שונה... 
נמאס לי להיות נושא לבדיחה, נמאס לי להיות נושא השיחה בשיחות של מתי היא תיהיה נשית יותר או מתי היא תהפוך להיות יותר בת 
אני לא רוצה שיגדירו לי מה אני אמורה להיות אני לא רוצה שאתם תגדירו לי את זה אני לא רוצה שהם יגדירו לי את זה אני לא רוצה שאני אגדיר לעצמי את זה 
אני יודעת חלק מכם רוצים בטבותי אבל זה לא עוזר לי שאתם אומרים לי כמה גרועה אני או כמה כל מה שאני עושה שגוי זה לא מעודד אותי זה לא עוזר לי זה רק גורם לי להיות תקועה יותר זה רק מקשה עלי יותר... 
וזה לא שאני רוצה להפסיק אני אקשיב ואנסה לעזור לכם לפתור את הבעיות שלכם עד היום האחרון, ואני יודעת שזה אומר שהרבה ידרכו עלי יצחקו עלי או סתם ישתמשו בי כמדרגה כדי להרים את עצמם... 
לא אכפת לי אם הן מגדירות אותי כחברה שלהן אני פה בשבילהן אני עוזרת להן אני מקשיבה להן  אני מגנה אליהן ואני יודעת שאני אפגע מזה בסוף אני מודעת למצב אבל בכל זאת אני ממשיכה כי אני מחפשת את האדם הזה בחיים שיגן עלי כל כך הרבה זמן שאני כבר לא יכולה להפסיק לדאוג של אחרים גם יהיה כזה
למרות שלי אין כזה אני כבר פגועה הרוסה שבורה למה שעוד מישהו ירגיש כמוני זה לא מגיע לאף אחת טוב לפי מה שאמרתן אני אף אחת אז כנראה שזה מגיע לי
7 תגובות
הרגע הזה
22/06/2018 20:19
love myself
הרגע הזה שאת אשכרה מבינה שאת לבד,שאף אחד לא באמת פה,שאת יכולה לצועק עד מחר לעזרה ואף אחד לא יבוא ויגיד אני כאן...
אני יודעת שאני לבד,אני יודעת שהרוב לא מקבלים אותי,אני יודעת שהרוב צבועים אתי,אני יודעת שאתם חושבים שאני טיפשה ולא קולטת אותכם אבל זה שקר....
מעטים הרגעים שאני מרגישה לא לבד,זה שאני לא אומרת שאני מרגישה רע לא אומר שהכל בסדר יודעים מה האמת שיש לי ימים חרא כבר משהו כמו שש שנים וזה שש שנים של סבל,וזה נכון שיש ימים שקטים זה ימים של אגירת כוחות שלא כל כך עוזרים..
שש שנים,שש שנים שלמות של סבל,של שנאה עצמית,של ניסיון להבין את הצד השני,שש שנים של לנסות לענות לעצמי על השאלה של "למה?" 
שש שנים ועדיין אין לי תשובה לשאלה הזאת שש שנים של חיפוש אחרי מקום שאני אצליח להיות אני,ועדיין לא מצאתי.
וזה לא במקום לשאול מאיפה זה בא פתאום כי זה תמיד היה פה,התחושה הייתה פה כל הזמן,מאז שאני זוכרת את עצמי,הבנתי שאני שונה וגם קיבלתי את זה עד שהתחילו להגיד לי שאסור לי לקבל את עצמי ככה,שאסור לי לאהוב את עצמי ככה,שאסור לי להביע את עצמי שאני ככה.
אז שתקתי השתקתי את הרגשות והמחשבות האלה בתקווה שהן יעלמו,שש שנים שפעם ב.. סיפרתי מה עובר עלי ורק אם לחצו עלי.. שש שנים שהפנמתי מה שאמרו לי ועשיתי חלק מהן הפסקתי לאהוב את עצמי לתקופה ארוכה,הפסקתי להביע את הרגשות שלי התחלתי להקשיב,התחלתי להקשיב לאנשים מסביבי התחלתי לכתוב כי פה אף אחד לא ישתיק את המחשבות והרגשות שלי...
ופעם ב.. אתם נזכרים בי כשאתם צריכים משהו סוף שנה,הפעם הבאה שאני אראה את רובכם זה בכיתה ט...
תודה לכם אני כבר לא אהיה עצמי,מעניין איך אני אהיה אני לא יודעת בעצמי אני רק יודעת.
שהצפתם בי רצון להשתנות ופעם ראשונה בשש שנים האלה שנראה לי שזה באמת יקרה...
ומשהו אחרון כשאתם שאולים אותי: "אם הכל בסדר?" ואני עונה שכן זה לא תמיד נכון,לרוב אני פשוט לא יכולה למצוא באותו רגע את המילים הנכונות לספר לכן שהעולם שלי קורס 
שבת שלום
בתקווה שיהיה גם שקט מהם

1 תגובות
זיכרון ישן
20/06/2018 21:42
love myself
זיכרון ישן עולה בזיכרון,אני בוכה עומדת חסרת אונים מסתכלת עליכם ואתם צוחקים.
זה התחיל כמו כל יום רגיל הלכתי לבית ספר,נכנסתי לכיתה לא הבנתי למה רוב מי שבשכבה שלי מסתכל וצוחק ואז נכנסתי לכיתה והבנתי הכל על הלוח כתוב בענק "ליה בוגדת" על השולחן פתק שכתוב בו קללות ומתחת חתומים ילדים לאות הסכמה.
הרגשתי כל כך רע אם עצמי לא הבנתי מה אני עשית איך בגדתי בכם?! כי לא רציתי ללכת לאותה תנועה כמו שאתם הלכתן כי העדפתי לעשות משהו במקום ללכת אחריכם,אף פעם לא הבנתי מה עובר עליכם מה קרה שבחרתם ללכת עלי,שבחרתם לרדת עלי ולפגוע בי
תמיד הרגשתי שונה אבל אף פעם לא חשבתי שזה רע חוץ מהרגע שאתם החלטתם זה רע ופגעתם בי
האמנתי בזה,וחייתי לפי האמונות שלי שאני נולדתי להיות מי שאני וגם אם זה נשמע אנוכי זה נכון אנחנו נולדנו עם מטרה מסוימת ואנחנו צריכים לעשות אותה נכון שלא תמיד מצליחים להגשים אותה ולהשיג אותה עד הסוף אבל עם נופלים קמים ומנסים שוב ולפמעים פורשים אבל אני לא אפרוש אני כאן כדי להקשיב לכל מי שצריך ונמצא בסביבה שלי בין אם אני חברה שלו ובין אם אני לא אני שם בשביל אחרים אני שמה אחרים לפני עצמי ככה הייתי וככה אני אהיה...
אני פשוט חושבת שאני לא יותר חשובה מאף אחד אחר ולכן אין לי זכות לשים את עצמי לפני אחרים יכול להיות שזאת חשיבה שגויה ולא נכונה אבל ככה אני אין מה לעשות אני פשוט לא חושבת שאני חשובה או משמעותית עד כדי כך שאני אגיד למישהו שאני לא יכולה לעזור לו ואז אני אעזור לעצמי זה פשוט נראה לי מוזר
0 תגובות
להיות שוב אותה ילדה קטנה
17/06/2018 18:21
love myself
מתנדנדת בנדנדה וכותבת שכחתי איך זה גרם לי להיות שמחה... 
כשהייתי קטנה הייתי רצה לנדנדה להרגיש באוויר גבוה רחוקה מאחרים הייתי בורחת והולכת להתנדנד שעות על גבי שעות כדי לנקות את הראש
עכשיו יש לי עוד איזה רבע שעה עד שאני צריכה להיות שם וליד יש גן שעשועים, אין איפה לשבת אז אני יושבת ומתנדנדת ומרגישה שוב את אותה התחושה שהרגשתי שהייתי קטנה
אולי סוף סוף מצאתי את הדבר שעוזר לי להיות רגועה כלומר חוץ מריצה וכתיבה פשוט לשבת כשהשמש עלי ולהתנדנד כשאף ילד לא בסביבה פשוט לחזור להיות הילדה הקטנה בלי כל הדאגות שיש לי עכשיו שהדאגות שהיו לי אז זה מי ישחק איתי בחול, או מי יבוא אלי מחר.. 
זה מוזר שזה מרגיע אותי? 
זה הופך אותי לילדותי? 
האמתי שאין לי תשובה לזה בעצמי לכם יש? 
2 תגובות
וייתרתי על הניסיונות לדואג עצמי
15/06/2018 16:58
love myself
המצב הנפשי שלי נפגע
אני תקועה בבור רגשית
אני לא יכולה לצאת או להפסיק
הקשבתי לשקרים שלכם וחייתי אותם,ובמה זה עזר לי?אמרתם שזה יעשה לי טוב,נו איפה כל הטוב הזה אני מחכה.. הוא בכלל יגיע מתישהו?!
נמאס לי מהשקרים שלכם נמאס לי מהכל
וייתרתי,אתם יכולים לשבור אותי לגמרי 
אתם יכולים לרסק אותי לגמרי כבר אין לי כוח לקום,אין לי כוח לעזור לעצמי לקום....
וזה מוזר כי יש לי כוח לעזור לאחרים לקום כל פעם מחדש
אני יודעת עזבתי את עצמי לטובתם,נטשתי את הרגשות והמחשבות שלי בשבילם
אני וייתרתי,וייתרתי על ימים,על לילות,על מסיבות,על זמן שהייתי יכולה להיות פשוט לבד
ויתרתי על הכל כדי שיעלה לכם חיוך,וכל פעם שאמרתם שזה עבר ירדה לי אבן מהלב נרגעתי עד שההודעה הגיעה עוד פעם..
וזה לא עוזר לי שאתם אומרים לי שהם לא יעשו את זה,שזה בשביל צומי,שזה מעשה אנוכי או שאני צריכה פשוט לדואג לעצמי
זה קשה לי,אני מתפרקת ואין לי מה לעשות עם זה,את כל הכוחות שלי השקעתי בזה שלא תיפלו שהמחשבה של לפגוע בעצמכן תעלם,אבל לא,לא הצלחתי..
אני שמה אחרים לפני,אני מודה אני ככה מתמיד,כי כשרציתי לשים את עצמי לפני אחרים קראו לי אנוכית אמרו שאני מגעילה שאני ילדה בלי ערכים,ואז וגם היום אני לא מבינה מה הם רוצים לי מהחיים?!
אני מודעת לבעיה,אבל אני לא מצליחה לפתור אותה,גם אם זה יהיה לתקופה קצרה ברגע שאני אקבל הודעה שמישהי/מישהו צריך/ה עזרה אני אעזור אני אוותר על הכל
אני פגועה גם ככה,למה שעוד אנשים יפגעו.
ואני  יודעת שאני צריכה לדואג לעצמי,אבל אני לא יכולה לעשות את זה
אני לא עומדת בזה אני לא יכולה לבוא ולהגיד לאף אחת מהן :תקשיבי,זה קשה לי,אני לא יכולה לסחוב את זה יותר"
אני לא מסוגלת,ודווקא בגלל זה אני מתרסקת אני נשברת
ועכשיו כל מה שאני יכולה להגיד לכם זה שאני מוותרת
וייתרתי על הניסיונות לדואג לעצמי
אני פשוט לא מסוגלת להגיד לא,אני לא מסוגלת להגיד למישהו משהו שיש סיכוי הכי קטן שיפגע בו,ואם אני אומרת אז אני מצטעערת על זה במשך חודשים..
אני לא יכולה לספר לכם את האמת כי אז פתאום כל "החברים" שנטשו יחזרו,ידאגו גם כן צבועים
ורק מעטים יודעים את האמת, יודעים כמה זה כואב לי
רק מעטים,טיפת האנשים שחושבים לי שאני סומכת עליהם
שבת שלום
1 תגובות
מאז..
12/06/2018 21:22
love myself
מאז שהתחיל כל הקטע הזה שחברות שלי רוצות להתאבד החיים שלי נהיו קשים יותר, בין אם זה למות מדאגה ביום או לא להצליח לישון בלילה ועד שאני נרדמת לרוב אני קמה מסיוט שקרה מה שאני כל כך מפחדת ממנו. 
מאז שזה התחיל אני בדיכאון, אני מבואסת, עצובה, בוכה קשה לי.. 
ואני פשוט לא יודעת מה לעשות? 
זה לא עוזר שאני מספרת, זה לא עוזר שאני אומרת כי אני עדיין זאתי שמקבלת את ההודעות האלה.... 
יותר מקשה על העובדה שהן שולחות לי להודעה של "היום אני בחיים בזכותך" גם אם זה נכון וגם אם זה לא נכון זה רק מקשה עלי יותר זה רק גורם לי למות מדאגה.. 
אני מחכה שזה יפסק התקופה הזאתי שתראו ותבינו מה אתן שוות והכי אני מחכה זה שפשוט תבינו שמגיע לכן לחיות
עד אז אני אשאר מבואסת או שאני אקריא את זה למישהו וזה יעזור אני לא יודעת הדבר היחידי שאני יודעת זה שאני מרגישה שאני כיאלו בחור שחור ששואב לי את כל האור
1 תגובות
קצת פריקה
10/06/2018 23:14
love myself
המילים הם אותם מילים שאמרתם כדי לנחם אותי פעם, אבל היום המשמעות היא שונה הימים נראים חסרי טעם והלילות חסרי שינה
אני מנסה להיות הגרסא הכי טובה של עצמי אבל יש לי כמה פאקים כמו בכל דבר אתם יודעים השברים  הם מה שהופכים אותי לבן אדם, כשחפץ שביר נשבר ביפן, מדביקים אותו ומעטרים  את הסדקים עם זהב, וככה גם אנחנו צריכים לעשות להיות גאים בכישלנות כי הכישלונות מראים על הרצון שלנו להצליח אל הנחישות, אנחנו צריכים להיות גאים בצלקות שלנו ולעטר אותם בזהב ואז אני מקווה שגם אחרים יראו אותם ככה
בנתיים אני אמשיך כרגיל הלילה אני כנראה לא ארדם אולי לשעה ואז אני אלך לבית ספר אשים את החיוך המזויף ואחכה רק  לרגע שאני אחזור הביתה...  בית ספר, הייתי אומרת שזה הכלא הכי גדול שחייתי בו עד עכשיו, אבל כולנו חיים בכלא גדול יותר שהוא המחשבות של אחרים. 
זה מוזר לי לחשוב על זה או אפילו לכתוב את זה אבל לחשוב שפעם עוד אהבתי ללכת לבית ספר טוב פעם הייתי שונה היום...  האמתי אין לי מושג מה אני היום אתם אומרים לי שאני כל כך הרבה דברים שאני כבר לא יודעת מה לחשוב.. 
מה אני?  אמרו לי שאדם הוא קצת מי שהוא נולד והרבה מי שהסביבה רוצה שהוא יהיה.. 
אבל הסביבה רוצה שאני ישתנה, ואלה שממש שונאים אותי רוצים שאני אהיה אוויר שאני אעלם
בדרך כלל אני נוטה להסכים עם משפטים,במיוחד כאלה שאני זוכרת אבל זה מיוחד. אני זוכרת אותו רק כי אני יודעת לאן זה יוביל אותי, לאדם שכתב את המשפט הזה יש עוד הרבה משפטים חכמים בעיני אבל זה לפי דעתי המשפט הכי טיפשי שלו גם גאונים עושים טעויות.. 
אני אוהבת להיות מי שאני, וזה יכול להיות מוזר וקצת אנוכי להגיד שזה פשוט היעוד שלי, אני מנסה לעלות לאנשים חיוך על הפנים, אני מנסה להצחיק... 
אני מנסה להקשיב ולהבין, ואתם יודעים מה כשיגיע הזמן אני גם אפעל אני לא רק דיבורים כמו כל אלה שהבטיחו לי גב אני גם אעשה אני אלחם כשצריך, ולפעמים אני אעשה טעות והרגלים שלי יקפאו ולא יצא לי קול מהפה והאדם שניסיתי להגן עליו יפול אבל אני לא אתן לו להתרסק לגמרי אני ארים אותו, אני בתקופה קשה אני נופלת יותר מאשר אני קמה, ואני לא רוצה להגיד לכם שזה קל ושזה קטן אלי כי זה לא אני יודעת שאני אומרת שהכל בסדר אבל כשאתם שואלים אותי מה קרה אני פשוט לא מוצאת את המילים המתאמיות כדי לתאר לכן שהעולם שלי קורס אנשים שאהבתי וסמכתי עליהם עוזבים אותי, אנשים שסיפרתי להם דברים משתמשים בזה כדי לפגוע בי ואני?
מה יהיה איתי בכלל, אחרי כל מקרה כזה אני פשוט נמצאת בזה שאני שואלת האם זה היעוד שלי בעולם?  ליפול וליפול ולספוג מכות בלי לקבל שום עזרה משמעותית מישהו שיגיד לי אני כאן בשבילך ולא ילך, ואני יודעת שיש כאלה אבל גם הם ילכו כשהן ידעו עלי הכל מי שנשאר כדי להקשיב לי לא יודע עלי הכל... כי אם הוא ידע עלי הכל אולי הוא יעלם כמו שאתה נעלמת, שברגע אחד זה הפך מה אני רוצה להיות איתך ולשמור עליך לתרחקי ממני שהלכת ולקחת את הסודות שלי וסיפרת,שהלכת ולקחת את הרגשות שלי וניצפת, שהלכת ולא חזרת
והיום כשאני חושבת על זה, זה היה מטומטם הרי עשיתי בשבילך הכל ואתה לא עשית שום דבר רק דיברת אבל אם אני אחשוב על זה לעומק אתה כמו רוב מי שנמצא אצלי בחיים
כן אתם, אלה שאומרים שאתם רוצים בטבותי, בכך שאתם משפילים אותי ומספרים לי כמה גרועה אני
כן אתם, אלה ש"דואגים " שאני לא אהיה לבד אז מנסים לגרום לי להשתנות שהם לא מבינים שאם אני אשתנה אז הדמות החדשה שהם יצרו לא תיהיה לבד אבל אני כן.. 
והאמתי שכתבתי את זה כי הייתי צריכה לפרוק, ויכול להיות שלא כולם יקראו שהרוב פשוט ידלגו על כל החלק הארוך הזה וימשיכו ביום שלהם כי מי אני בכלל בשבילם?  אבל את לא עשית את נשארת וקראת עד הסוף אז רק רציתי להגיד תודה כנראה שעדיין יש לי מישהי שמקשיבה
בסך הכל אני כתבתי את מה שאני כתבתי זה כתוב פה שחור על גבי לבן אבל אתם, אתם תבינו מזה מה שתרצו
לילה טוב

2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
10 המשפטים האוהבים עלי
1."אם איבדת משהו,אבל מצאת את עצמך ניצחת"
2."להיות חזק זה להמשיך לרוץ גם כשאין לאן"
3."זה לא שאנשים מפסיקים לרדוף אחרי חלומות מפני שהם מזדקנים,הם מזדקנים מפני שהם מפסיקים לרדוף אחרי חלומות"
4."תלמד מאתמול,תחייה את היון,ותקווה למחר"
5."החיים הם כמו פאזל! אל תבזבזו את הזמן בניסיון להכניס אנשים למקומות שהם לא מתאימים."
6."הראש שלך הוא הכלי שלך. תלמד להיות המנהל שלו במקום להיות העבד שלו"
7."אפילו כוכבים אינם יכולים לזהור בלי החושך"
8."אני רוצה לתת השראהה לאנשים. אנהי רוצה שמישהו יסתכל עלי ויגיד לי :בזכותך אני לא ויתרתי."
9."הכלא הכי גדול שאנשים חיים בו הוא הפחד ממה שאנשים אחרים חושבים עליהם."
10."הטילו ספק בפחדים שלכם,לא בחלומות שלכם"